קרבן – נסוך המים
(ראה גם: קרבן-מוסף-נסך)
זהר:
בוז יבוזו לו – מהו בוז, (היינו הראשי תיבות של בוז, שהם) יום ב' ויום ו' ויום ז' של סוכות, שבהם היו מנסכים מים ויין, (שמים ה"ס חסדים, ויין ה"ס חכמה, ושיעור הכתוב, אם יתן איש כל הון ביתו באהבה, שהן כל מדרגות ז"א שהן חסדים מכוסים עודנו צריך, לבוז יבוזו לו, להארת חכמה וחסדים המתגלים ביום ב' ו' ז' של סוכות, שהם משלימים הארתו)… (מצורע מב)
א"ר שמעון, אלעזר תא חזי מיום השני התחילו המים להראות, (דהיינו שהתחיל ניסוך המים על המזבח שהיה גם כן בשביל להמשיך חיות וקיום לס"א, ואם צמא השקהו מים אילן מים דרשימין הכא ביומי דחג). כיון שהתחילו המים, (הס"א וע' אומות קבלו השפע אז נתגברו, כנ"ל בדבור הסמוך), ומיום השלישי (המלכות) שרתה עליהם, שהמשיכו אותה בפרוד מז"א כנ"ל), ואלו המים לא היו יודעים הבבלים למה הם רשומים כאן (בחג, כלומר שלא היו יודעים שהם לתת קיום לאומות העולם), שהרי הטוב של ישראל אינו במקום המיעוט, (דהיינו בפרי החג המתמעטים), אלא במקום הריבוי, ומשום שאלו מים הרשומים כאן, מתמעטים, (ביחד עם פרי החג), בא הכתוב להשמיענו, שכתוב, והמים, דהיינו המים הידועים של ימי החג, אלו הרשומים בתוך הקרבנות, (כי ביום השני כתוב בקרבנות ונסכיהם עם מ', ובששי נאמר ונסכיה עם י', ובשביעי כתוב כמשפטם עם מ', הרי כאן מים שמכאן רמז לניסוך המים מן התורה), שהם (הקרבנות) הרי קללות, היו הלוך וחסור, והטוב שלהם, והשפע הנמשך עליהם היו הלוך וחסור, ומשום שאלו המים שהם שלהם, (שהם האומות וס"א), לא נתחברו האותות מים, (שיהיו כתובים בתורה בפירוש, אלא הם מפוזרות), שהוא כדי שלא יתחבר הטוב שלהם אלא יהיה מעט מעט. (פנחס תתפו)
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אלו הם המים שישראל מנסכים בשמחה ובאהבת הקב"ה, שכתוב ושאבתם מים בששון, ונהרות לא ישטפוה, אלו הם נהרות אפרסמון הטהור, (דהיינו י"ח נהרות השפע הנמשכים מיסוד הבינה), שכולם דבקים ומתקשרים באהבה זו, אם יתן איש את כל הון ביתו וגו', זה סמאל, באהבה, של ישראל, דהיינו שיהיה לו חלק עמהם באלו המים הכתובים כאן בפרשה, דהיינו מה שכתוב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז וגו', שהוא סימן של אלו המים, שמנסכים אותן בימי בו"ז, דהיינו ביום ב' וביום ו' וביום ז'), יבוזו לו, ודאי, כי כל ההון של סמאל נחשב לנו כמו חרש הנשבר, שאין לו תקנה לעולם.
מים שלהם (של סמא"ל והס"א והאומות) נתחלקו בימים בו"ז, נשארו שאר ימים, שהם שלישי רביעי חמישי, (שאין בהם ניסוך המים), והסימן הוא חרש את חרשי האדמה (אשר חרש הוא ראשי תיבות חמישי רביעי שלישי, שבאותם הימים אין ניסוך המים ואין להם תקון עמנו, ולא לעולם, (כי כמו שאין להם תקון בימים חר"ש, כן לא יהיה להם תקון לעולם). ואם תאמר בוז יבוזו לו כתוב, (ולפי הנ"ל היה צריך לומר בוז לא יבוזו לו, דהיינו שאינם רוצים בבו"ז שהוא הון של סמאל, משיב, שכתוב) שם כי לא בזה וגו', פירוש שזהו רמז שישראל אינם רוצים לותר על אהבה בשביל הארת ניסוך המים שבבו"ז, שהוא הון הס"א, דהיינו שיש לסטרא אחרא חלק בהם, ויבוזו לו, אינו סובב על האור שבבוז, אלא כפשוטו שהם מבזים לו…
יום הראשון (של החג), מה הוא עושה, (כי חושב ימי בו"ז דחג לניסוך המים, וימי חר"ש דחג לימים פנוים מניסוך המים, ויום הראשון של החג אינו מזכיר כלום, ומשיב שיום הראשון) לא נקרא ראשון, ולא נקרא אחד, אלא שנקרא חמשה עשר סתם, בלי ציון מיוחד כלל, (כי אין בו דבר מיוחד לציון), אבל התחלת הציון של ניסוך המים הוא ביום שני, וכן ראוי להיות, (כיון שנותנים בו חלק לסטרא אחרא, ראוי להיות ביום שני), שלא נאמר בו כי טוב בשני, ומשום זה אינו מציין כלל יום ראשון ולא אחד, והוא חמשה עשר סתם, ותחילת הציון והחידוש של הימים מתחיל ביום שני. ומחלקים המים בימים בו"ז ונשארו פנוים בימים חר"ש כמו שלמדנו, והכל כראוי. (פנחס תתצא, ועיין שם עוד)
תלמוד בבלי:
ניסוך המים כיצד, צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים היה ממלא מן השילוח, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו, עלה בכבש ופנה לשמאלו שני ספלים של כסף היו שם, רבי יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרים פניהם מפני היין, ומנוקבין כמין ב' חוטמין דקין, אחד מעובה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת, מערבי של מים מזרחי של יין, עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא. ר' יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה. ולמנסך אומר לו הגבה ידך, שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה. נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור, שהיין והמים המגולים פסולין לגבי מזבח. מנא הני מילי, אמר רב עינא דאמר קרא ושאבתם מים בששון וגו'… (סוכה מח א)
ר' יהודה בן בתירא אומר בשני בחג הוא מזכיר, מאי טעמא דרבי יהודה בן בתירה, דתניא, רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם, ונאמר בששי ונסכיה, ונאמר בשביעי כמשפטם, הרי מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים, מכאן רמז לניסוך המים מן התורה, ומאי שנא בשני דנקט דכי רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי, הלכך בשני מדכרינן. רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר, שנאמר בששי ונסכיה, בשני נסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין… תניא רבי נתן אומר בקדש הסך נסך שכר לה', בשני ניסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין… אלא הא דתנן ניסוך המים כל ז' מני, אי ר' יהושע נימא חד יומא, אי ר"ע תרי יומי, אי ר' יהודה ב"ב שיתא יומי, לעולם ר' יהודה ב"ב היא, וסבירא ליה כר' יהודה דמתניתין, דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה, ומפיק ראשון ומעייל שמיני, ומאי שנא ראשון דלא, דכי רמיזי מים בשני הוא דרמיזי… אלא רבי יהושע היא, וניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה, דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. (תענית ב ב)
א"ר אלעזר כשמנסכין את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימך, קול שני ריעים אני שומע, שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו'… (שם כה ב)
המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין, נתנן בצלוחית מועלין בהן… אמר ר"ל אין מועלין בכולן אבל מועלין בשלש לוגין, והקתני סיפא נתנו לצלוחית מועלין בהן, מכלל דרישא אפילו בשלשת לוגין נמי לא, אלא אי איתמר אסיפא איתמר מועלין בהן, אמר ר"ל אין מועלין אלא בג' לוגין, ורבי יוחנן אמר מועלין בכולן. למימרא דקסבר ר"ל יש שיעור למים והתנן אמר ר"א המנסך מי חג בחג בחוץ חייב, ואמר רבי יוחנן משום מנחם יודאפה ר"א בשיטת ר"ע אמר דדריש נסכיהם אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין, ואמר ריש לקיש אי מה יין שלש לוגין אף מים שלש לוגין, מכלל דסבר ריש לקיש אין שיעור למים, טעמא דמנחם יודאפה קאמר. (מעילה יג ב)
תלמוד ירושלמי:
רבי בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני, ודלא כר' עקיבה, דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה, בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מים. (סוכה יז ב)
א"ר יוסי בן חנינה כדי לעשות פומבי לדבר (לכך תוקעין), יוסי בן חנינה בשם מנחם יותפייה דר"ע היא, דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה. תמן תנינן ר' לעזר אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב, א"ר יוחנן כל שיטת ר"א כשיטת רבי עקיבה רבו, כמה דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה, כן ר' לעזר אומר ניסוך המים דבר תורה, מה נפק מן ביניהון, אית תניי תני בשם ר"א צריך שיהא מילויין לשם החג, אית תניי תני בשם ר' לעזר אינו צריך שיהא מילויין לשם החג… יוסי בר אשיין בשם רשב"ל צריכין הספלים להיות פקוקין בשעת הניסוך, מאי טעמא בקדש הסך נסך שכר לה'. (שם כ א)
רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן הקדימן לזבח מה הן, ניסכן בלילה מה הן, לא ניסך היום מהו שינסך למחר, א"ל נישמעינה מן הדא דאמר רבי אילא בשם ר' יוסי ונסכיה אחד ניסכי מים ואחד ניסכי יין, הדא אמרה הקדימן לזבח כשר, ניסכן בלילה כשר, לא ניסך היום לא ינסך למחר על שם עבר יום עבר קרבנו. (שם כא א)
ופורץ לעשות לו דרך, בר קפרא אמר חג היה וניסוך מים והיתר במה היה, ויבקעו שלשה, ולמה שלשה, אחד הורג ואחד מפנה הרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה… (סנהדרין יב ב)
משנה תורה:
כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח, ודבר זה הלכה למשה מסיני, ועם נסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו. ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא, ואם הקדים ניסוך המים לזבח אפילו נסכן בלילה יצא. ובקרן דרומית מערבית היה מנסך למעלה מחצי המזבח והכל יורד לשיתין כמו שביארנו, כיצד היו עושין, צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגין היה ממלא אותה מן השילוח, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו, עלה לכבש ופנה לשמאלו ונותן המים מן הצלוחית לתוך הספל שהיה שם, ושני ספלים של כסף היו שם, מערבי היה בו המים ומזרחי היה בו היין של נסך, והיו מנוקבין כמין שני חוטמין דקין, ושל מים היה נקב שלו דק משל יין כדי שיכלה המים עם היין כאחד.
זה שמנסך המים היו אומרין לו הגבה ידך, שפעם אחת נסך אחד על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, שאמרו צדוקי הוא, שהן אומרין אין מנסכין מים.
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב ואינה מכלי השרת, ומניחה בלשכה, ולמחר ממלא ממנה. אם נשפכה או נתגלתה ממלא מן הכיור ומנסך. (תמידין ומוספין י ו)
רש"ר הירש:
ניסוך המים המיוחד לחג הסוכות רמוז תחילה ביום השני, ביום זה ניכר בפעם הראשונה שהתנגדות העמים לרצון תורת ה' הולכת ונעלמת, וכך נפתח פתח לחזרת בני האדם בתשובה שלימה לפני ה'. כל טיפת גשם יורדת מאת ה' רק מתוך ציפיה לאותה אנושות העתידה להזדכך לרום יעודה… המהלך ההיסטורי של האנושות דומה לפרי החג, הניגוד לייעודה האלוקי הנעלה הולך ומתבטל, ונמצא שניכרת באנושות התקדמות מוסרית. בראשית התקופה של הניגוד ההולך ונעלם הרי ניסוך המים קשור למנחה יותר מאשר לעולה, הוא קשור לעולה רק בעקיפין, משום שהמנחה היא בת לוייתה, הגשם יורד בזכות האדם של ההוה… ביום הששי ערב השגת התכלית, שני הנסכים אינם עוד נסכיהם, שונים בהתייחסותם, אלא נסכיה, נסכי האדם המתעלה אל ה' בקרבן התמיד. ביום השביעי מצטרפים שני הנסכים האלה נסך שגשוג האדם ונסך שגשוג האדמה והרי הם מיוחסים למקורם הקודם האחיד, משפטם, כל הנכסים כאחד מהווים רק נסך אחד… (במדבר כט יט)
פרי צדיק:
איתא בזוהר הקדוש על פסוק מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה דא ס"מ כל מה דאית ליה באהבה דישראל למהוי ליה חולקא באינון מים דרשימין בחג בוז יבוזו סימנא דאינון מים בו"ז, והיינו מצות ניסוך המים בחג… והמכוון אם יתן איש את כל הון ביתו היינו כי מים מרמזים על השפעה ומים רבים היינו כח הקליפה וס"מ הוא גם כן להשפיע כמו שנאמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על גנזי המלך, ומלך סתם הוא מלך מלכי המלכים, היינו שאמר המן שיש לו כח לפזר את כל הון ביתו לצדקה, שנקראים חונן דלים. ועם כל זה לא יוכלו לכבות את האהבה של ישראל בבחינת ניסוך המים שלהם הרשומים בבו"ז, והיינו כי כל כח הנדיבות השפעה שלהם אינה בפנימיות הלב רק לעורר קטרוג על ישראל, חסד לאומים חטאת, מה שאינו כן ישראל שהמה מנסכים ג' לוגין מים על רמז זה, שגם ההשפעה והנדיבות מעט מכריע את המון מים רבים שלהם שנקראים מים הזדונים, מה שאינו כן בחינת המים של ישראל המה בשמחה בפנימיות נקודת הלב, כמו שנאמר ושאבתם מים בששון, ולכן הם רשומים בימים הללו ביום ב' שהוא נגד בחינת יצחק… (סכות כא, ועיין שם עוד)
הלימוד לעילוי נשמת:
- יונתן בן אפרים פישל
- שילת בת יהודה
- ידידה אשת חיל
- רינה טייטא דבורה בת חיה אליאן
- אלי ישראל בן מדלן
- אפרים פישל בן מנוחה
- נתנאל חיים בן אברהם
- הענטשא לאה בת יצחק ליפא
ורפואה שלימה לשאר חולי ישראל.