כלב

(בעלי חיים)

תנ"ך:

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה, למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. (שמות יא ז)

ואנשי קדש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. (שם כב ל)

והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רעים לא ידעו הבין… (ישעיה נו יא)

זהר:

…משל אמרו שהמנושך מכלב מזדעזע מקולו. (בשלח כב)

מדרך הכלב כשמכין אותו באבן הוא בא ונושך את חבירו, כך עשה פרעה… (שם כט)

שאלו לבן זומא מהו לסרס כלב, אמר להם ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם, כי כמו שהעולם צריך לזה, צריך העולם גם כן לזה… ואף על פי שכתוב בו (במלאך המות) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וגו', לא שיתבטלו מן העולם, הכל צריך, טוב ורע. ומשום זה יש לנו ביום הזה להשליך עצם לכלב, (דהיינו השעיר לעזאזל), שבעוד שהוא גורר יכנוס מי שיכנוס להיכל המלך, ואין מי שימחה בידו, (כי המקטרג טרוד במתנה שלו), ואחר כך עוד ינדנד לו בזנבו (שיעשה סניגור). (אחרי קלו)

ויצא הרע מצד הימין שלו, שהוא מדרגת ישמעאל, הוא נקרא נחש, ומצד השמאל שהוא מדרגת עשו שהוא סמאל נקרא כלב, שהוא הממונה של גיהנם שצועק הב הב… (נשא פד)

מכילתא:

לכלב תשליכון אותו… ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תן לו שכרו. (משפטים פרשה כ)

ספרא:

כל הולך על כפיו… להביא… ואת כלב הים. (שמיני-יין ושכר פרק ו)

ספרי:

ומחיר כלב, איזהו מחיר כלב, האומר לחבירו הילך טלה זה תחת כלב זה, יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה יהא חייב, תלמוד לומר כי תועבת, מה תועבה האמור להלן בשם זובח, אף תועבה האמורה כאן בשם זובח… (תצא רסא)

תלמוד בבלי:

משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים… (ברכות ג א)

תניא רבי מאיר אומר (זמן קריאת שמע בשחרית) משיכיר בין זאב לכלב… (שם ט ב)

הרואה כלב בחלום ישכים ויאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, קודם שיקדמנו פסוק אחר, והכלבים עזי נפש… (שם נו ב)

…שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה, וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה, שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו, ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. (שבת ל ב)

אמר רב כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר ריש לקיש, ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש,   כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים,  שנאמר ויראת ש-די יעזב. ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, איתעקר ולדה, אמר לה מרי דביתא לא תידחלי דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה שקולא טובותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד. (שבת סג א)

מתיב רב יוסף חמשה נהרגין בשבת, ואלו הן… וכלב שוטה בכל מקום… (שם קכא ב)

כדתניא נותנין מזונות לפני כלב, ואין נותנין מזונות לפני חזיר, ומה הפרש בין זה לזה, זה מזונותיו עליך, וזה אין מזונותיו עליך… דרש רבי יונה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודע צדיק דין דלים,   יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו ג' ימים,  כדתנן, כמה תשהה אכילתו במעיו ויהא טמא, בכלב ג' ימים מעת לעת… אמר רב המנונא שמע מינה אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא, וכמה, אמר רב מרי משח אודניה וחוטריה אבתריה, הני מילי בדברא, אבל במתא לא, דאתא למסרך. אמר רב פפא  לית דעניא מכלבא, ולית דעתיר מחזירא.   (שם קנה ב)

כלבא בלא מתיה שב שנין לא נבח.  (עירובין סא א)

והא ההיא דהואי בשני דמר שמואל ושדייה לכלביה ולא אכלה… (שם פא א)

דאמרי אינשי נבח בך כלבא עול, נבח בך גורייתא פוק, (זכר כגון חתנו, נקבה כגון כלתו). (שם פו א)

חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער, רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו…   תנא כמה חפישת הכלב, שלשה טפחים…  אמר ליה הכא משום ריחא בעינן שלשה טפחים. (פסחים לא ב)

תנו רבנן שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, ואלו הן הכלב… (שם קיא א)

תנו רבנן  שלשה שונאין זה את זה, אלו הן הכלבים…  (שם קיג ב)

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה  כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים,  שנאמר לכלב תשליכון אותו, וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא, וקרי ביה לא תשיא… (שם קיח א)

והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש ג' עזין הן, ישראל באומות כלב בחיות… (ביצה כה ב)

מאי שגל, אמר רבה בר לימא משמיה דרב כלבתא… כלבתא בת משתיא חמרא היא, הא לא קשיא, דמלפא לה ושתייא… (ראש השנה ד א)

מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר… תנו רבנן  חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה, פיו פתוח, ורירו נוטף, ואזניו סורחות, וזנבו מונח על ירכותיו, ומהלך בצידי דרכים, ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע. ממאי הוי, רב אמר נשים כשפניות משחקות בו, ושמואל אמר רוח רעה שורה עליו,   מאי בינייהו, איכא בינייהו למקטליה בדבר הנזרק. תניא כוותיה דשמואל, כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק, דחייף ביה מסתכן, מאי תקנתיה נישלח מאניה ונירהיט… דנכית ליה מיית, מאי תקנתיה, אמר אביי ניתי משכא דאפא דיכרא (עור צבוע זכר), וניכתוב עליה אנא פלניא בר פלניתא אמשכא דאפא דיכרא כתיבנא עלך כנתי כנתי קלירוס… והנך תריסר ירחי שתא כי שתי מיא לא לישתי אלא בגובתא דנחשא, דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן… (יומא פג א וב)

דההוא כלבא דהוה אכיל מסאני דרבנן ולא הוו קא ידעי מנו, ושמתו ליה, איתלי ביה נורא בגנובתיה ואכלתיה… (מועד קטן יז א)

האי כלבא דאכל אימרי… משונה הוא ולא מגבינן בבבל… בין כך ובין כך משמתינן ליה, דאמרינן ליה סליק היזקך, מדרבי נתן, דתניא רבי נתן אומר  מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, שנאמר ולא תשים דמים בביתך.   (כתובות מא ב)

דאמר ליה לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי. (נדרים כד א)

פני הדור כפני הכלב… (סוטה מט ב)

בן כלבא שבוע, הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע. (גיטין נו א)

תנו רבנן  האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב,  ויש אומרים פסול לעדות… (קדושין מ ב)

וכלב שליקק את השמן… משלמין נזק שלם… (בבא קמא יט ב)

הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהן מועדין, הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש, על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק… תנו רבנן הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה פטורין, מלמעלה למטה חייבין… (שם כא ב, וראה שם עוד)

תא שמע שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור, מאן פטור, משסה פטור וחייב בעל כלב… (שם כג ב)

תנו רבנן  כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר, כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר,   והני מילי דלית בהו נקבה. (שם ס ב)

לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת…   רבי ישמעאל אומר מגדלין כלבים כופרין וחתולין… מפני שעשויים לנקר את הבית… (שם עט ב)

תנו רבנן לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר וקושרו ביום ומתירו בלילה. תניא רבי אליעזר הגדול אומר  המגדל כלבים כמגדל חזירים, למאי נפקא מינה, למיקם עליה בארור.  אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן בבל כעיר הסמוכה לספר דמי, תרגמא נהרדעא. דריש רבי דוסתאי דמן בירי ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל,ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות, חסר אחת, והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל… (שם פג א)

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי כלבא בכפניה גללי מבלע, דכתיב נפש שבעה תבוס נופת, ונפש רעבה כל מר מתוק… (שם צב ב)

דתני רב יוסף ארמלתא לא תרבי כלבא… (בבא מציעא עא א)

שני כלבים אינו אונס… (שם צג ב)

…התם הכי קאמר אפילו מידי דדרכיה לאישתוני בקיר לא שביקנא ליה, ומאי ניהו, כלבא. (בבא בתרא יט ב)

הרבה תורה למדתי, ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים… (סנהדרין סח א)

משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד אם איני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי, הלכו שניהם והרגו את הזאב… (שם קה א)

תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב ועורב וחם, כלב נקשר… (שם קח ב)

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו, אמר להם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה. (הוריות יג א)

אמר רבי ינאי חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול… (זבחים לא א)

אמר רב יוסף נקטינן אין דרוסה לכלב… (חולין נג א)

…דתנן הכלב שאכל בשר מת ומת הכלב ומוטל על האיסקופא, רבי מאיר אומר אם יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה, ואם לאו אינו מביא את הטומאה, רבי יוסי אומר רואין מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא, מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור, רבי אלעזר אומר פיו לפנים הבית טהור, פיו לחוץ הבית טמא, מפני שהטומאה יוצאת דרך שוליו… (שם קכו א)

…כלב לחמשים יום, וכנגדו באילן תאנה… (בכורות ח א)

ואיזהו מחיר כלב, האומר לחבירו הילך טלה זה תחת כלב, וכן שני שותפין שחלקו, אחד נטל עשרה ואחד תשעה וכלב, שכנגד הכלב אסור, ושעם הכלב מותר. אתנן הכלב ומחיר זונה הרי אלו מותרין, שנאמר שנים ולא ארבעה, ולדותיהן מותרין, הן ולא ולדותיהן. תנו רבנן מחיר כלב זהו חליפי הכלב, וכן הוא אומר תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם… (תמורה ל א, וראה שם עוד)

…ומחשבה לכלב לאו מחשבה היא, ולא ותנן כלל אמרו בטומאה כל המיוחד לאכול אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב, הוא לאסוקי טומאה מיניה… הכא לאחותי ליה טומאה, אי חזי לאדם חזי לכלב, אי לא חזי לאדם לא חזי לכלב… (כריתות כא א)

תלמוד ירושלמי:

כלב מין חיה, רבי מאיר אומר מין בהמה… (כלאים לט א)

מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת שתה יין בערב שבת ועלה לגג ונפל ומת, והיו כלבים מלקקים בדמו, אתון שאלו לרבי חנינא מהו מירמיתי מן קמיהון, אמר לון כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל, אמר לון ארפונון, דמדידהון אינון אכלין. (תרומות מב ב)

כתיב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, רבי אומר זה הכלב, ורבי יהושע בן לוי אמר זה הנחש. רעיא חלבון חלב, ואתו חיוויא ואכל מיניה, הוה כלבא מסתכל ביה, כד אתון ייכלון מישרי נבח בהון ולא אתבוננון, בסופה אכיל ומית בר נש… חד בר נש זמין חד רבן ואייתיב כלבא גביה, אמר ליה ביזיון אנא חייב לך, אמר ליה רבי טיבו אנא משלם ליה, שביין עלון לקרתא, עאל חד מינהון בעא מינסב איתתי, ואכל ביציו. (שם מד א)

רבי לייא רב יהודה בשם שמעון בר חייא כלב יוצא בסוגר שלו, אם להכות בו אסור, אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר. (שבת לב ב)

סימני כלב שוטה, פיו פתוחה רירו יורד אזניו סרוחות זנבו נתון בין שתי יריכותיו, מהלך לצדדין והכלבין נובחין בו, ויש אומרים אף הוא נובח ואין קולו נשמע, מה עיסקיה דהדין כלב שוטה, רב ושמואל, חד אמר רוח חזזית עולה עליו, וחורנה אמר אשה עושה כשפים ובודקת בו. גרמני עבדיה דרבי יודן נשייא נשכו כלב שוטה, והאכילו מחצר כבד שלו ולא נתרפא. מימיו לא יאמר לך אדם שנשכו כלב שוטה וחיה… (יומא מא ב)

רבי יהודה גוזריא בשם רבי אחא נשיכת כלב שאינו ממינו וראה, נשיכת נחש שהוא ממינו והביט, ורבנן אמר נשיכת כלב שאינו מחלחל (שאינו מזיק) וראה, נשיכת נחש שהוא מחלחל והביט. (ראש השנה יח א)

כל שבים טהור חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה. (כלים יז יג)

כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה, רבי מאיר אומר אם יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה, ואם לאו אינו מביא את הטומאה, רבי יוסי אומר רואין את הטומאה מכנגד המשקוף ולפנים הבית טמא, מכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור, רבי אליעזר אומר פיו לפנים הבית טהור, פיו לחוץ הבית טמא, שהטומאה יוצאת דרך שוליו, רבי יהודה בן בתירא אומר בין כך ובין כך הבית טמא, כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת. (אהלות יא ז)

רבי אליעזר בן יעקב מטהר בכלב שהוא פיקח, שאין דרכו להניח את המזון ולילך למים. (טהרות ג ח)

תוספתא:

…אמר לו מי חביב, אתה או כהן גדול, היה שותק, אמר לו בוש אתה לומר שכלבו של כהן גדול חביב הימך… (כלים פרק א)

מסכת כלה:

למה זכו כלבים שיעשו מצואתם ספרים ומזוזות, לפי שנאמר לא יחרץ כלב לשונו…   (פרק ז)

פרקי דרבי אליעזר:

וישם ה' לקין אות,   הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה משמרו מחית השדה ומעוף השמים.   (פרק כא)

מדרש רבה:

אמר רבי תנחום בר מריון אית כלבין ברומי דידעין למשתדלא, אזיל ויתיב קמי פלטירא ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמיט עיגולא אארעא… (בראשית כב יב)

וישם ה' לקין אות… רב אמר כלב מסר לו… (שם שם כז)

אמר רבי חייא בר אבא חם וכלב שישמו בתיבה, לפיכך… וכלב מפורסם בתשמישו… (שם לו יא)

ידו בכל ויד כל בו, קרי ביה כלבו, הוא והכלב שוים, מה הכלב אוכל נבילות אף הוא אוכל נבילות… (שם מה יב)

אמר רב הונא בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים, הוא מצית מה אינון אמרין, לעת ערב לעת צאת השואבות. (שם נט טז)

רבי לוי אמר ס' רבוא כלבים (היו ליעקב אבינו), רבנן אמרי ק"כ רבוא, ולא פליגי, מאן דאמר ס' רבוא לכל עדר ועדר חד כלב, מאן דאמר ק"כ רבוא לכל עדר תרין כלבין… (שם עג ח)

משל למלך שהיה לו כלב אגריון וארי נמירון, והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך ארי לא היה יכול לעמוד בו ואתה מבקש להזדווג לו… (שם עז ג)

…לכך אמר הקב"ה לישראל, בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טרפה, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, למה לכלב, אמר הקב"ה חייבים אתם לכלבים, שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם והכלבים נובחים להם, ולישראל אינן נובחין…   מה הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים על חנם,   אבל אתם לא תהיו כן, מפני שאתם אנשי קדש… (שמות לא ח)

אמר רבי יקים  שלשה חצופים הם, חצוף בחיה כלב…   (שם מב ט)

…הדא הוא דכתיב קבורת חמור יקבר, היכן היא קבורת חמור, לא במעי הכלב. (ויקרא יט ו)

אמרו לו, מתלא אמר גור טוב מכלב ביש לא תרבי, גור ביש מכלב ביש על אחת כמה וכמה… (שם יט ו) אמר רבי אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומה לכלב… (שיר ב כט)

רבי שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם רבי שמעון בן אלעזר, שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד ז' עולמות שאדם רואה…   הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות…  (קהלת א ג)

פסיקתא:

…כךישראל חטאו ברפידים ואמרו היש ה' בקרבנו, ומיד בא הכלב ונשכו, זה היה עמלק… (פרשה יב)

שוחר טוב:

…ועוד גם כן כי לבייא קורין אותה כלביא. (תהלים לט0

ילקוט שמעוני:

הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה משמר נבלתו מכל חיות השדה ומכל עוף השמים… (בראשית פרק ד, לח)

רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא היה מתענה שמונים וחמש תעניות, אמר הכלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש יזכו לומר שירה זו בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו. נענה אותו מלאך מן השמים ואמר, ישעיה את מתי אתה מתענה על אותו דבר, גזירה היא מלפני הקב"ה מיום שגלה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה שבעולם, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול לכך זקקו לי מן השמים ושלחוני אליך, ואמר כלבים כתיב בהן ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות, ולענין שאלה ששאלת חזור לאחוריך, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו… (שמות יא, קפז)

…והוון תמן תרין כלבים דחרשין שרון נבחין במשה (אצל ארונו של יוסף), אמר משה איתון חמון, כלבין קושטא לא נבחין וכלביא דשקרא ודחרשין נבחין. א"ר דהדין כלבא מלחית בלישניה, ברם הכא ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו… (שם פרק יג, רכז)

צופיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים, וכי יש כלב אלם, והא שנו רבותינו על כלב שהוא פקח, אלא מה טיבו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה וסוכר את פיו, כך היו צופי ישראל פקחים חוזים כנביאים, אלא שוכבים אוהבים לנום… (ישעיה פרק נו, תפה)

מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבא, אמרין אנן ידעין דההוא גברא מסהיד עלן ומיד מקטלינן, אלא נקדמיניה ונסהיד עליה, אזלון ואסהידו עליה ונגמר דינו, והוא שדוד אמר הצילה מחרב נפשי, מחרבן של אלו, מיד כלב יחידתי מכלבו של אותו חסיד. (תהלים כב, תרפח)

…ראה לו בנים נעשה לו ככלב מצרח ככלבא בשביל מזונותיו ומזון בניו ונעשה בעל מום למצוות. (קהלת פרק א, תתקסו)

ילקוט המכירי:

רבי נתן אומר בקפטיתין של מלכים היה קבור יוסף כדרך שהמלכים קבורין, ועשו מצריים כלבים של זהבים בכשפים, שאם יבא אדם לשם יהו נובחין וקולן הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום, ומשה שתקן, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו… (תהלים עח)

רש"י:

כעדר הרחלים – הרחל כולה קדושה… אבל הרשעים נמשלו לכלבים שאין בהם לקדושה כלום. (שיר ו ו)

רמב"ן:

גדול עוני – …ובבראשית רבה אמרו כענין זה, רבי אבא אמר כלב מסר לו, כי מפני שהיה פחדו מן החיות מסר לו אחת מהן שהלך לפניו, ולמקום שיפנה הכלב ללכת ידע כי שם צוה לו השם ולא יהרג מבעלי החיים, הזכירו בו החכמים אות נבזה כראוי לו… (בראשית ד יג)

…וממנו יצא נצוץ נפש הבהמה, והנה היא נפש גמורה בצד מן הפנים, ולכך יש בה דעת לברוח מן הנזק וללכת אחרי הנאת לה, והיכר ברגילים ואהבה להם כאהבת הכלבים לבעליהן, והכר מופלא באנשי דעת בעליהם… (ויקרא יז יא)

…וכן ענין מחיר כלב, בעבור כי הצדין בכלבים ושומרי החומות יגדלו כלבים עזי נפש מזיקים את הרבים וידירו במחיריהם להיות כופר לנפשם, וכן המנהג עד היום בפרשים אנשי הציד שיעמידו צורת כלביהם בשעוה לפני עבודה זרה שיצליחו בהם, והמפרשים אמרו מפני שהוא דרך בזיון. (דברים כג יט)

משנה תורה:

…וכן נותנין מזונות לפני הכלב בחצר, ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו. (שבת ו כא)

…וכלב אין לו דריסה כל עיקר, לא בעוף ולא בבהמה וחיה… (שחיטה ה ה)

כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש, אם הניחה בגדיש ואכל את החררה והדליק את הגדיש על החררה ועל מקום החררה משלם נזק שלם, ועל שאר הגדיש חצי נזק, ואם היה מגרר את החררה על הגדיש והולך ושורף משלם על החררה נזק שלם, ועל מקום הגחלים חצי נזק, ועל שאר הגדיש פטור… המשסה כלבו של חבירו בחבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ובעל הכלב חייב חצי נזק, שכיון שהוא יודע שאם שיסה את כלבו להזיק נושך, לא היה לו להניחו, ואם שיסהו בעצמו בעל הכלב פטור, שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. (נזקי ממון פרק ב יז ויט)

וכן אסרו חכמים לגדל… ולא את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר, ביום קושרו ובלילה מתירו, ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי.   (שם ה ט)

המשסה כלב בחבירו והרגו אין הכלב נסקל… (שם י ח)

ספר חסידים:

…אפילו כנגד הבהמה אמרה תורה אל תהי כפוי טובה, שנאמר (שמות כ"ב ל') ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, לפי שכלב עזר שהזאבים לא הביאו הבהמה ביער, הרי נשאר לך החלב והעור, לכך אל תהיה כפוי טובה ותן לו הטרפה… (תרסה)

…ותדע שהוא כדברי, שלפעמים כשרואה הכלב המלאך המות כנגדו אין רשאי הכלב ללכת בדרכו, כי אם חוזר על זנבו עד שעובר מדריסת המלאך המות, ואם דחו הכלב בדחיפה בדרכו ימות הכלב או האדם שדחפו לפעמים. ויעקב בן דודי ניסה שדחף הכלב, ומת הכלב מיד, וכשימות הכלב הוא לכפרת האדם ההוא שנשלח אצלו המלאך ההוא להמיתו… (תתשמו)

חזקוני:

לא יחרץ כלב – שמנהג הכלבים לנבח אחר חצות שהיא משמרתן, כבברכות, משמרת שניה כלבים צועקים. (שמות יא ז)

מבעלי התוספות:

לא יחרץ כלב – אף על פי דאמרינן כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, ואם כן דין היה לצעק בשעת מכת בכורות. (שם)

רבינו בחיי:

לא יחרץ כלב – על פי דרך הקבלה הכלב חיה גשמית לא ישבע לעולם, והכח המשחית לא ישבע לעולם, ובעבור שהנבלה והטרפה לקו מכח המשחית, ציוה להשליכם לכלב שהוא מאותו צד, וגלה לך שבמשמרת שניה צעקו הכלבים במצרים, כי מלאך המות בא ביניהם, ואמרו בברכות… משמרת שניה כלבים צועקים, היא מדת הדין… (שם)

את הגמל – וכשהזכיר החזיר אף הכלב בכלל, שגם כן אינו מעלה גרה אבל פרסותיו סדוקות (?). (ויקרא יא ד)

ספר החינוך:

…וגם כן מחיר כלב מטעם זה, כי הקרבן יביא האדם לכפרה על נפשו, וכענין שקרבנו נשחט ונותח לנתחים, ראוי לו לבעל הקרבן לחשב, שהיה ראוי לעשות לו כן בגופו על דבר חטאו, אם לא שחסד השי"ת היה עליו לקח ממנו כופר קצת ממונו, ועם הפעולה הזאת ראוי לו שירכך לבבו ויתרכך נפשו על חטאיה… והכלבים ידוע שהן עזי נפש, ושמא מתוך חשבו בהם ובטבעם החזק תחזק נפשו ויקשה ערפו מהנחם על חטאיו כאשר ראוי לו… (תצא מצוה תקעא)

מאירי:

ככלב – שכבר מתחילה מאכלו דברים מאוסים, כן חטא הכסיל, ועוד חוזר עליו, ובנסתר מזהיר שלא ישתקע במדות מגונות. (משלי כו יא)

רלב"ג:

כלבי –  תכונתו ככלב הנובח על בני אדם, ושונא בני מינו, ולא יניחום לאכול מהנמצא אצלם אף על פי שלא יגרע ממאכלם.  (שמואל א כה ג)

הרקאנטי:

וכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, כבר רמזתי לך סוד משמרה שניה כלבים צועקים, והרמז שלא תשלוט עליהם מדת הדין, ואמר לשונו, כענין ועוולתה קפצה פיה, זהו מיד כלב יחידתי, ואמרו רז"ל מלאך המות בא לעיר כלבים צועקים… (בא דף מא)

אבארבנל:

ומחיר כלב – רמז לקדש הנזכר, לרלב"ג מפני שהוא שטוף בזמה משכב זכר, לרמב"ן הוא מנהג אנשי הציד שיעמידו כלביהם לפני עבודה זרה שיצליחו בהם. (דברים כג יט)

והכלבים עזי נפש – מג' סבות היה לכלבים לצעק, כי הם עזי נפש מתכונתם, שלא ידעו שבעה והם רעבים, והם רועים – כלבי רועים המלומדים לשמר, וכן היו פרנסי ישראל פקחים מתכונתם ורעבים לתשועת ה', והמה רועים – אך כל אחד פנה רק לתועלתו הפרטית. (ישעיה נו יא)

אלשיך:

לא יחרץ כלב – שמו הגדול יתברך ידבק בישראל על גוזליו ירחף, ולא היו שם משחיתים, ועד ממהר לכך הכלב שינבחו רק במצרים בהמצא המשחיתים. (שמות יא ז)

מהר"ל:

…ובשמות רבה, ואמרת אל אהרן קח את מטך, אין רודה הקב"ה את הרשעים אלא במטה, ולמה, לפי שנמשלו לכלב, שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב וגו', כשם שדרכו של כלב להכותו במטה, כך אם יאמר לכם תנו לכם מופת הכה אותו במקל… ובארו בזה המדרש כי הרשע דומה לכלב, כמו שהכלב הוא רחוק מן עיקר הנבראים, והכל מרחיקים את הכלב, וכך הרשע רחוק ממציאות האמיתי, ודרך הכלב להכות אותו במטה, כי המקל דבר מוכן לדחות בו ולהרחיק מי שראוי לדחות ולהרחיק, וזה הכלב בעבור שהוא נדחה מהכל דוחים אותו במטה, לכך אמר שיעשה האות במטה… (גבורות ה' פרק לב)

פרק הכונס, כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כלבים שוחקים אליהו בא לעיר וכו'. ודבר זה כקוץ בעיניהם, כי מה ענין הכלב אל המלאך המות, ומכל שכן שאין ענינו לאליהו שירגיש בזה…

והנה הם ידעו בענין הנמצאים, וידעו שהאדם הוא מלך על כל הנבראים התחתונים,  והכלב הוא היפך זה, שהוא הפחות והשפל מכל בעלי החיים, והוא רחוק מן האדם,   וכבר נתבאר זה למעלה… וחז"ל קראו הכלב עני בבעלי חיים, כדאיתא בפרק מי שהחשיך, דאמרו שם, אמר רב פפא לית עתיר מחזירא, ולית עניא מכלבא. והכתובים מורים על שפלותו, שכאשר זכרו בריאה פחותה אמר הראש כלב אנכי אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני, והדבר הוא מפורסם בין הבריות. ומעתה יש לך לדעת, כי אם זה שהאדם הוא היותר במעלה מכל התחתונים, והוא קרוב אל המדריגה הרוחנית ביותר מכל שאר הנבראים עד שהוא יתברך מדבר עמו… אבל כשהרוחניות לא נשלחה לדבר עם האדם, אין לומר בזה שהוא מקבל הרגשה מן הרוחניים יותר מן שאר הנבראים, ואדרבא בעלי חיים קודמים, ודבר זה העידו עליו חכמים באמונתם, שהרי האתון הרגישה המלאך ולא בלעם, אמרו על זה, מכאן שנתנה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם… הנפש המדמה היתה מקבלת הדמיון ההוא בהגלות כח הרוחניים בתחתונים, אף אם אינו רואה המקבל מכל מקום הוא מרגיש בשנוי ומקבל שינוי… וזה שאמר כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כי תמצא בבעל חי זה הצעקה והיללה יותר ממה שתמצא בכל בעל חי, ואין ספק כי דבר זה אינו נמשך אחר חומרו,   אבל דבר זה סגולה נמשך אחר הצורה, מפני שפלות וחסרון הדבק בצורה הזאת, הוא מסוגל בדבר זה שהוא צועק ומיילל כמו כל מי שימצא אצלו חסרון וההעדר הוא צועק ומיילל, ולפיכך אמרו כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כי המלאך המות בחלקו הוא ההפסד והשנוי בעולם, ואין תמיה אם ימצא בעל חי שמחלקו ההפסד והחסרון…   ולפיכך אמר כאשר מלאך המות בא לעיר, שהשעה מוכנה לממשלת כח הזה כלבים צועקים מיללים כאשר ימשול כח זה בעולם נמצא בבעל חי זה הרגשה בדבר זה משני פנים, האחד מצד שהוא פחות ושפל בצורה, לכך הוא מרגיש יותר, והשני כי הוא מוכן ליללה וצעקה ומן הכח הזה שמושל בעולם מתחדשת יללה. וכמו שמרגיש בעל חי זה כאשר מושל הכח אשר ממנו ההפסד, כך מרגיש בעל חי הזה בכח אשר ממנו שלום וקיום, כי המרגיש בהיפך אחד מרגיש גם כן בשני, כי הרגשת הפכים אחד, ומי שמרגיש בחום מרגיש בקור, לכך שחוק בעל חי זה ראיה שמושל באותו זמן ובאותה שעה כח השלום וכח החיים, כי אליהו ז"ל היפך המלאך המות, וממנו נמצא השלום והחיים… וכל הדברים האלו סגולה בלבד שמסוגל לו כל ומין ומין, עם שהדברים האלו הם עוד סתרי חכמה ותבונה מאד מאד, כי גם השחוק למי שיבין דברים אלו בכלבים הוא גם כן סגולה להם, כמו שנראה לעינים, שלא ימצא השחוק רק במין זה, ולא בשום מין בעלי חיים… (באר הגולה באר ה)

אמר רבי אבא אמר רבי שמעון כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יוני קורין לכלב למס… דע כי הכלב שהוא רע בעצמו, וכאשר יש בתוך ביתו מתחבר אליו דבר רע מזיק נראה שאין ביתו מוכן לחסד, כי כל הנבראים יש בהם הטוב והחסד, חוץ מן הכלב שאין בו טוב, שכך הוא עצם הכלב אצל הכל, ובפרט כלב רע, ולכך מי שיש לו בריאה כמו זאת ומחבר אותו לביתו, מסלק חסד מביתו. ומה שאמר פורק ממנו יראת שמים, דבר זה כי הכלב שאין בו דבר טוב כלל אינו נחשב בכלל העולם, והשי"ת הוא עלה אל כלל העולם, ומפני שהשי"ת עלה אל העולם, לכך יש יראת שמים על העולם, כאשר הוא יתברך עלה אל העולם והכלב שהוא מרוחק מן העולם, לכך אשר הוא מחבר אותו בביתו הוא פורק מעליו יראת שמים. והבן הדברים האלו. ונראה  מפני כך הכלב אוהב אדון שלו, שהכלב הוא תחת האדם, ואינו בכלל העולם שהוא תחת השי"ת, לכך אוהב אדונו ביותר מהכל, שנמשך אחר אדון שלו…  (נתיב גמילות חסדים פרק ה)

ובפרק ערבי פסחים אמר רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע ומקבל לשון הרע… ראוי לו להשליכו לכלבים… והוא דבר מופלג מאד בחכמה, כי מן הדברים אשר התבאר לך למעלה, כי בעל לשון הרע בפרט הוא נבדל מן המציאות עד שאינו בכלל הנבראים, כמו שהתבאר, וכבר התבאר פעמים הרבה, כי הכלב מיוחד מכל שאר הנמצאים, שאינו בכלל הנמצאים להיות שוה ומשותף אל הנמצאים, אף כי הכלב הוא מן הנבראים, אבל שיהיה הכלב דומה אל שאר הנבראים דבר זה אינו כלל, וזה שאמר שראוי להשליכו לכלבים מי שמספר לשון הרע, כי מצד חטאו אשר הוא בעל לשון הרע נעשה נבדל מן הנמצאים. ועם שהכלב נבדל מן הנמצאים, מכל מקום כך הוא נברא, ואין זה נחשב כל כך פחיתות כמו מי שהיה לו המציאות, ועל ידי חטא הזה לשון הרע נעשה חסר… וכבר התבאר לפני זה, כי בשביל זה מדמה הלשון לכלב שוטה, ולכך ראוי בעל הלשון הרע להשליך אותו לכלבים, כי הוא יותר פחות מן הכלב הפחות, וענין אחד הוא הכלב ובעל לשון הרע… (נתיב הלשון פרק ז)

שמע מינה אורח ארעא וכו', פירוש כיון שהשי"ת השגיח על הכלב בפני עצמו שהמזון שוהה במעיו ג' ימים, אם כן יש לו השגחה מיוחדת על הכלב, ולפיכך אורח ארעא גם כן למשדי אומצא לכלבא, ודוקא דבר מועט כדמפרש, שאם לא כן יהיה נמשך אחריו אם יתן לו הרבה, וגם הוא אבוד אוכלים אם יתן לו הרבה. (חידושי אגדות שבת קנה ב)

כלבתא וכו' ואל תתמה איך היה המלך נמשך אחר דבר מגונה כזה לשמש עם כלב, דע כי הוא דבר פנימי, כי הדומה יאהב הדומה, ולפיכך מי שידע כוחו ומדריגתו ידע שהיה נמשך אחר הכלב, וזהו אשר קראו אסתר לאחשורוש שהוא גם כן ממלכי מדי ופרס כלב יחידתי (מגילה ט"ו ב'), כי לא פרס בלבד אלא כל האומות הם הנמשכים אחר דברים כאלו… כי האומות יש להם חיבור עם כלבתא אשר הוא מכחות החיצוניות, אשר האומות נמשכים אחריהם, וכן התורה בעצמה ישראל נמשכים אחריה… (שם ראש השנה ג ב)

כלבים בוכים וכו', כי הכלב מיותר והוא נבדל מכל הנמצאים, ובשביל שאינו משותף עם הנמצאים לכך כאשר יש דבר שבא לעולם הוא מרגיש תחלה, בעבור שאינו משותף עם שאר נמצאים. (שם בבא קמא ס ב)

כבר התבאר למעלה בפרק הכונס כי הכלב הוא בעל נפש, ולכך יש בו הכרה, ונקרא בשביל זה כלב שהוא כולו לב, ואלו החתול הוא הפך זה, שאינו מכיר קונו היינו האדון שלו, ואין הדבר הזה משום טפשות החתול, רק מפני שאינו בעל נפש, הפך הכלב, שהכתוב אומר והכלבים עזי נפש, ועזי נפש מורה שהוא בעל נפש ועזותו הוא הפלגת הנפש, ואחר הנפש נמשך דבר זה שמכיר קונו… (שם הוריות יג א)

של"ה:

…וגם הוזכר בו חמץ בו בכלב, כמו שאמרו כדי חפישת הכלבים, ובצאת ישראל ממצרים לא יחרץ כלב לשונו… החתול שמוציא בסתר שלא בפני אדם שהוא צניעות ומדה טובה, אבל מכל מקום כשאוכל העכבר, דהיינו הקנאה והחמדה, אין מכיר את קונו, והכלב המכיר את קונו הוא כילי, שהוא קמצן לעצמו ומפזר לצדקה, וכלב רע שהוא כילי גם לצדקה, אשר על כלב זה נאמר לא יחרץ כלב לשונו, ועל כלב זה רמזו המעשה במדרש רבתי פרק ז' מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר וכו'… (מסכת פסחים מצה עשירה)

ילקוט ראובני:

משה בקש לבטל קליפות כלב בבית שני, כדאיתא בכנפי יונה ח"ד בבית ראשון היה פני אריה בבית שני פני כלב, אמר הקב"ה רב לך, כבר היתה היכולת בידך,וכמה רב גוברך בענין קליפות כלב שלא יחרץ כלב לשונו לבני ישראל בשעת יציאת מצרים, גם בעל צפון היה תמן דוגמת כלב רע, ושיבר הקב"ה כל הכשפים ומשלשליהון וכחו של עשו… (שמות בא)

לכלב תשליכון אותו, דא סמאל. (שם משפטים)

…כי כשהארנבת נרדפת מפני הכלבים ונושאות על הארץ ירגישו הכלבים וימצאו מקום תחנותם ומקומם, וכאשר היא נושאות בכפה ונושאות למעלה באויר לא ידעו הכלבים מהם דבר. (ויקרא מצורע)

מצודת דוד:

והכלבים עזי נפש – הכלבים בטבעם חזקי התאוה.  (ישעיה נו יא)

רש"ר הירש:

ומחיר כלב – שהכלב היה מיוחד לזנות, וכן בבא מציעא ע"א ארמלתא לא תרבי כלבא, ולכפרה היו מביאים מחירו להקדש. (שם)

ר' צדוק:

בכל מעשה השי"ת יש סימן ניכר למטה… וזהו על כל משמר שואג וכו', וסימן לדבר רוצה לומר שיש סימן ניכר למטה… ובשניה (משמורה שניה) רק בכלבים שאין פחותים כל כך שיש בו צד א' דקדושה כמ"ש (ב"ק ס') כלבים משחקים וכו' כלבים בוכים וכו', דכלב בגימטריא אליהו, כי יש עזות דקדושה עז כנמר. וללישנא דאמצעית דאמצעיתא היינו חצות עת רצון, כמ"ש יבמות ע"ב א', לכך הסימן כלבים צועקים, והיינו הרמת קול שמחה, אליהו בא לעיר שהוא סימן עת רצון… (חלק ב צדקת הצדיק כג עמוד ו)

…והכלב הוא הזנאי שבבהמות, דעל כן שימש בתיבה כעורב בעופות (סנהדרין ק"ח ב'), ובו תוקף התאוה המקיף כל חלקי הנפש עד היחידה שהוא יחוד הנפש במקורה ביחידו של עולם ית"ש אצל בני ישראל. ואצל אומות העולם יחוד נפשותם במקורה היינו במה ששורש נפשם תלוי הוא בקליפת הכלב, דהחשק נמשך משורש הנפש שהוא כח היחידה שבנפש ממנו נמשך תוקף החשק לאיזה דבר… ועל כן בועל ארמית קשורה בו ככלב, כי הוא חפץ לידבק בחשק של אומות העולם דהם נמשל כבהמות נדמו… ובהמה בגימטריא כלב, כי הוא היסוד דנפש הבהמית שהוא המיין נוקבין והחשק דבהמה… (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד נו)