חסד

(ראה גם: אדם-מדות, אלקים-חסד, גמילות חסד)

תנ"ך:

חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו… (תהלים פה יא)

כי אמרתי עולם חסד יבנה, שמים תכין אמונתך בהם. (שם פט ג)

כי כגבה שמים על ארץ גבר חסדו על יראיו. (שם קג יא)

זהר:

באים לפניו בני הישיבה ואומרים, רבונו של עולם, רחום וחנון אתה נקרא, יתגלגלו רחמיך על בניך, אמר להם וכי לא עשיתי את העולם אלא על חסד, שכתוב אמרתי עולם חסד יבנה, והעולם עומד על זה, (והם אינם עושים חסד עם העניים, אחריב את העולם). אומרים המלאכים העליונים לפניו, רבון העולם, הנה פלוני שאכל ושתה לרויה, ויכול לעשות חסד עם העניים, ולא נתן להם כלום, בא המשטין ולוקח רשות ורודף אחרי האדם ההוא.

מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה חסד לכל הבריות, ביום שעשה משתה מה כתוב, ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול… ולמדנו  בכל סעודה של שמחה הולך ורואה אותו המשטין, אם האדם ההוא הקדים לעשות חסד עם העניים,   ואם יש עניים בבית, המשטין נפרד מאותו הבית ואינו נכנס שמה, ואם לא… עולה ומשטין עליו.

אברהם כיון שהועיד לגדולי הדור, ירד המשטין וקם על הפתח כעין עני, ולא היה מי שיביט עליו. אברהם היה משמש את המלכים והשרים, שרה הניקה הבנים מכולם… מיד עלה המשטין לפני הקב"ה, ואמר לו, רבון העולם, אתה אמרת אברהם אוהבי, הנה עשה סעודה ולא נתן לך מאומה ולא לעניים… והמשטין לא מש משם עד שבלל כל אותה השמחה, והקב"ה ציוה להקריב את יצחק לקרבן, ונגזר על שרה שתמות על צער בנה, כל הצער ההוא גרם, מה שלא נתן משהו לעניים. (הקדמה קעו, ועיין שם ועוד)

וכי החסד על השמים הוא, הלא כתוב כי גדול עד שמים חסדך, (משמע שהוא תחת השמים), אמר רבי יוסי  יש חסד ויש חסד,   שהם חסד עליון וחסד תחתון, חסד עליון מעל שמים הוא, חסד התחתון הוא שכתוב חסדי דוד הנאמנים, ובאלו כתוב עד שמים. (ויחי קעו, ועיין שם עוד)

למה נקרא טוב ולמה נקרא חסד, טוב היא (הספירה), כוללת הכל בתורה, ואין האור מתפשט לרדת למטה.   חסד הוא כשהאור יורד למטה,   ועושה טוב לבריות, לצדיקים ולרשעים, ואינו חושש, ואף על פי ששניהם הם מדרגה אחת, שכתוב אך טוב וחסד ירדפוני… אלא טוב היינו שכולל הכל בתוכו… (תרומה תשעו, ועיין שם עוד)

ואם הוא תלמיד חכם צריך שיהיה בו חסד, ועם יו"ד שהיא חכמה הוא חסיד, ומי שאין בו חכמה אינו חסיד, ומשום זה העמידו ולא עם הארץ חסיד… (צו קמה, ועיין שם עוד וויקרא לב)

קם רבי ייסא פתח ואמר, וחסדי מאתך לא ימוש, וכתוב ובחסד עולם ריחמתיך, מקראות אלו קשים זה על זה, (שכאן משמע שאינו נוהג אלא בימי עולם, שהוא שתא אלפי שני). ולא קשה, כי למדנו שיש חסד ויש חסד, יש חסד שמבפנים, ויש חסד שמבחוץ… (נשא אדרא רבא קלז, ועיין שם עוד)

תנינן, מי שאוהב את המלך עושה חסד ביותר עם הכל, וחסד יותר ההוא נקרא חסד של אמת, שאינו רוצה שכר, אלא עושה משום אהבת המלך, שאוהב אותו ביותר, ועל כן באהבת המלך תלוי חסד, ועל כן נקרא אברהם אוהבי, משום שאהב אותו ביותר הרבה חסד בעולם… (ואתחנן מז, ועיין שם עוד)

מכילתא:

נחית בחסדך, חסד שעשית לנו, שלא היה בידינו מעשים, שנאמר חסדי ה' אזכיר וגו', והעולם מתחילתו לא נבנה אלא בחסד, שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. (בשלח-שירה פרשה ט)

ראה עוד: גמילות חסדים.

תלמוד בבלי:

תני תנא קמיה דרבי יוחנן, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו. אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב ובחסד ואמת יכופר עוון, חסד זו גמילות חסדים, ושנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד… (ברכות ה א)

אמר רב כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש, ואמרי לה אמר רב אסי אמר ריש לקיש, ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מביתו, שנאמר למס מרעהו חסד… (שבת סג א)

…רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים, כדדרש רבא בר מרי ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו, אימתי ישב עולם לפני אלקים, בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו. (עירובין פו א)

דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרב וזימנין אמר לה משמיה דרב אשי, מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק… (פסחים קיט ב)

…אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם… (יומא ט ב)

…אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר (עוון בית עלי), אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. (ראש השנה יח א)

אמר,   שלשה סימנין באומה זו, הרחמנים, הביישנין, וגומלי חסדים…  דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (יבמות עט א)

…פתח ואמר, אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים, המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו, (שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'), אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם, ברוך אתה משלם הגמול… (כתובות ח ב)

…אמר לה, בתי, ממון של בית אביך היכן הלך, אמרה לו, רבי, לא כדין מתלין מתלא (משל) בירושלים, מלח ממון חסר ואמרי לה חסד… (שם סו ב)

כדתני רב יוסף והודעת להם זו בית חייהם (תלמוד תורה), את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זו ביקור חולים, בה זו קבורה… (בבא קמא צט ב)

תא שמע מפני מה לא נשא אדם את בתו, כדי שישא קין את אחותו, שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה… (סנהדרין נח ב)

…והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים… (שם צח ב)

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה, מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אשריהם ישראל, בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם, ואין הם מסורים ביד יצרם, שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד… (עבודה זרה ח ב)

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. (אבות א ב)

ראה עוד: גמילות חסדים, סוכה מט ב, סוטה יד א, קדושין מ א, בבא קמא יז א, עבודה זרה יז ב.

תלמוד ירושלמי:

בזכות ג' דברים הגשמים יורדים, בזכות הארץ, בזכות החסד בזכות היסורין, ושלשתן בפסוק אחד, אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו… (תענית יד ב)

רבי יודן בר חנן בשם רבי ברכיה, אמר הקב"ה לישראל, בני, אם ראיתם זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה, לכו והדבקו בחסד, מאי טעמא, כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, כי ההרים ימושו זה זכות אבות, והגבעות תמוטינה זו זכות אמהות, מיכן ואילך וחסדי מאיתך לא ימוש… (סנהדרין נ א)

תוספתא:

צדקה וגמילות חסדים שקולין כנגד כל מצוות שבתורה, אלא שהצדקה בחיים, גמילות חסדים בחיים ובמתים, צדקה בעניים, גמילות חסדים בעניים ובעשירים, צדקה בממונו, גמילות חסדים בממונו ובגופו… רבי אלעזר ברבי יוסי אמר, מניין שהצדקה וגמילות חסדים פרקליט ושלום גדול בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח ואל תלך וגו', חסד זו גמילות חסדים, ורחמים זו צדקה… (פאה פרק ד)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי אליעזר אומר, אמר הקב"ה שני דרכים הללו נתתי להם לישראל, אחת של טובה ואחת של רעה… של טובה יש בה שני דרכים, אחד של צדקה ואחד של חסד, ואליהו ז"ל ממוצע ביניהם, וכשיבא אדם ליכנוס, אליהו מכריז ואומר (ישעיה כ"ו ב') פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, ושמואל הנביא עמד בין שני דרכים הללו ואמר, באיזו אלך, אם אלך בשל חסד של צדקה טובה ממנה, ואם אלך בשל צדקה של חסד טובה ממנה, אלא מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני מניח את שתיהן ואקחם לעצמי… ללמדך שכל מי שהוא רוצה ועושה צדקה וגמילות חסדים יורש שלש מתנות טובות, ואלו הן, חיים צדקה וכבוד… (פרק טו)

מדרש רבה:

אמר רבי סימון, בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו,   חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים…   (בראשית פרשה ח ה)

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר  הכל צריכים לחסד  אפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד, שנאמר ועשה חסד עם אדוני אברהם… (שם ס ב)

אמר רבי יעקב בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטרה, ומה אם אליעזר, על ידי ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה. (שם שם ט)

ועשית עמדי חסד ואמת, וכי יש חסד של שקר… אמר לו אם תעשה לי חסד לאחר מיתתי הוא חסד של אמת. (שם צו ה)

וילך ויפגשהו, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו וגו', חסד זה אהרן, שנאמר (דברים ל"ג) תומיך ואוריך לאיש חסידיך… (שמות ח יא)

דבר אחר גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו, רבי, להיכן אתה הולך, אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו בכל יום אית לך אכסניא, אמר להם והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא היא בגו גופא… (ויקרא לד ג)

רבי סימון בשם רבי אליעזר אמר בה ד' שיטין, מי הוא שעשה חסד עם מי שלא היו צריכין חסד, אברהם עם מלאכי השרת… ומה פרע הקב"ה לבניו, המן ירד להם, והבאר עולה להן, והשליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד הענן נוסע לפניהם, והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך לחסד פרע הקב"ה לבניו, מי שעושה חסד עם מי שצריך על אחת כמה וכמה…

רבי שמעון בן אלעזר אומר בה שיטה חורי, מי הוא שעשה חסד עם מי שחייב לו, יתרו עם משה, קראן לו ויאכל לחם, רבי סימון אומר בשכרו האכילו, דכתיב וגם דלה דלה לנו… ואימתי פרע לו הקב"ה שכרו, רבי יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר בימי שאול, הדא הוא דכתיב ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו וגו', וכי עם כל ישראל עשה חסד, והלא לא עשה אלא עם משה לבדו, אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין עליו כאילו עושה חסד עם כל ישראל… (שם לד ח, וראה שם עוד)

באותה שעה אמר דוד, ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל, רחמנין וביישנין וגומלי חסדין… גומלי חסדים מנין, דכתיב (בראשית י"ח) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו, וכתיב (דברים ז') ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד, ואלו אין בהם אחד מאלה, מיד עמד וריחקן. (במדבר ח ד)

אני ישנה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אני ישנה מן המצוות, ולבי ער לגמילות חסדים… (שיר השירים ח ב)

עצלה תפיל תרדמה (משלי י"ט), על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע… באותה שעה נחלקה ארץ ישראל, והיתה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי, והיו ישראל עוסקין במלאכתן, זה עוסק בשדה וזה עוסק בכרמו… נתגעשו מלעשות גמול חסד ליהושע, ובקש הקב"ה להרעיש עולם כולו על יושביו… (רות פתיחה ב)

בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים, וכמה גדול כחה של צדקה, וכמה גדול כחן של גומלי חסדים, שאין חוסין לא בצל שחר, ולא בצל כנפי ארץ, ולא בצל כנפי שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי שרפים, אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (שם ה ד)

אבא תחינה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה וחבילתו מונחת לו על כתפו, ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים, אמר לו, רבי, עשה עמי צדקה והכניסני לעיר, אמר, אם אני מניח חבילתי מהיכן אתפרנס אני וביתי, ואם אני מניח את מוכה שחין אני מתחייב בנפשי, מה עשה, המליך יצר טוב על יצר הרע, והכניס למוכה שחין לעירו, ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה, והיו הכל תמהין ואומרים, זה הוא אבא תחנה חסידא, אף הוא הרהר בלבו ואמר, תאמר שמא חיללתי את השבת, באותה שעה הזריח הקב"ה את החמה, שנאמר (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו'. (קהלת ט ד)

מדרש תנחומא:

וירא אלקים אל יעקב, זה שאמר הכתוב כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כו'), שבשעה שאמר משה לישראל אחרי ה' אלקיכם תלכו (דברים י"ג) וחוזר ואמר ללכת בדרכיו, אמרו לו, מי יוכל ללכת בדרכיו, והכתיב (נחום א') ה' בסופה ובסערה דרכו וגו', אמר להם משה לישראל לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת וגמילות חסדים, דכתיב כל ארחות ה' חסד ואמת וגמילות חסדים, שתחלת התורה גמילות חסדים ואמצעיתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים, תחלתה הלביש ערומים, שנאמר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם… (וישלח י)

שוחר טוב:

…אמר להם אני אומר לכם דרכיו של הקב"ה, כל ארחות ה' חסד ואמת, חסד זו גמילות חסדים, אמת זו תורה… אמר רבי שמלאי מצינו שהקב"ה מקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים, שנאמר (בראשית ב') ויבן ה' אלקים את הצלע, מלמד שקילעה את חוה והביאה לאדם, מבקר חולים מאברהם, שנאמר (שם י"ח) וירא אליו ה' לבקר את החולה, קובר מתים ממשה, שנאמר ויקבר אותו בגיא. (תהלים כח)

חסד א-ל כל היום, אמר לו סבור אתה שאם לא קבלנו אחימלך ולא נתן לנו פרוסה לא היה אדם מישראל שיתן,   נהוגין הם ישראל לעשות חסד א-ל כל היום.   דבר אחד חסד א-ל כל היום זו התורה, שנאמר (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונה… דבר אחר מצווין הן ישראל לעשות חסד לכל מי שיבא, חסד א-ל כל היום, אמר לו דוד לדואג, אדם שעוסק בחסד א-ל כל היום עושה דבר קשה, כביכול שכל מי עוסק בתורה כאילו עושה חסד א-ל כל היום… (שם נב)

…אמר לו דוד חסד חפצת, בחסד אני מקלסך, לכך נאמר, (תהלים ס"ב) ולך ה' חסד, ולא חסד אחד בלבד אלא חסדים הרבה, וכן ישעיה אומר (ישעיה ס"ג) חסדי ה' אזכיר. אמרו לו לאיתן  על מה העולם עומד,  אמר להם כי אמרתי עולם חסד יבנה, אף שמים תכין, ולא השמים בלבד, אלא אף הכסא אינו עומד אלא בחסד, שנאמר (שם) והוכן בחסד כסא, משל למה הדבר דומה, לכסא שיש לו ארבע רגלים והיה אחד מתמוטט, נטל צרור וסמכו, כך היה הכסא של מעלה כביכול מתמוטט, עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו, בחסד, וכן דוד אומר (תהלים קל"ו) לעושה השמים בתבונה, ועל ידי מי הם עומדים, על החסד, שנאמר כי לעולם חסדו. (שם פט)

חסד ה' מעולם עד עולם, אמר רבי יוחנן החסד מן העולם ועד העולם, אבל הצדקה עד שלשה דורות, שנאמר וצדקתו לבני בנים. (שם ק"ג)

…מהו לעולם חסדו, אין הקב"ה עושה חסד עם ישראל לא לשנה ולא לשנתים אלא לעולם, וכן את מוצא שנתן להם משה את התורה שנקראת חסד, שנאמר (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונה, ולא נלקחה מהם לעולם, אלא ניתנה להם למורשה, וכן כל החסדים שעשה עמהם לעולם הם, שנאמר (איכה ג') חסדי ה' כי לא תמנו… (שם קיח)

ילקוט שמעוני:

ולא זכרו בני ישראל את ה', למה, שלא עשו חסד עם בית ירובעל, הוי כל מי שהוא עושה חסד כאילו מודה בכל הנסים שעשה הקב"ה מיום שיצאו ישראל ממצרים, וכל מי שאינו עושה חסד כאילו כופר. (שופטים פרק ח, סד)

מדרש הגדול:

דבר אחר כשרואה את החסד עמו היה יודע שהוא יום, דכתיב להגיד בבקר חסדך, ובשעה שרואה את האמת שהוא עמו, היה יודע שהוא לילה, דכתיב ואמונתך בלילות… (שמות כד יז)

ואת החסד, זה שכתוב זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב' ב'), שאפילו העולם כולו בטל, החסד אינו בטל, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש (ישעיה נ"ד י'). (דברים ז יב)

רש"י:

ויט אליו חסד – שהיה מקובל לכל רואיו, לשון כלה נאה וחסודה. (בראשית לט כא)

חסד ואמת – חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול. (שם מז כט)

חסד הוא – לשון ארמי חרפה חסודה… (ויקרא כ יז)

עשית חסד – שנהנו מסעודתו משה ואהרן וכל זקני ישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל ישראל. (שמואל א טו ו)

חסד ואמת – כשיהיו ישראל דוברי אמת יפגוש בהם משמים חסד. (תהלים פה יא)

רמב"ן:

…וכן כל שאר המדות, שפירושן כמשמען, כמו חסד ושלום ורחמים והדומה להם, שלא יתכן לומר שהם נאמרים על הדין, אך יתכן לומר כי הם מדות הרחמים הבאות מכח הדין, ואותו החסד הוא בדין, וכן שאר המדות הדומות לאלו. או נאמר כי הדין נוהג שיתנהג העולם או האדם עם חברו בחסד, ולא יתכן לומר כי הבורא מרחם שלא כדין, כי אין לפניו משוא פנים, וכשהוא מרחם בדין הוא מרחם… זה שאמרו היה הכסא מתמוטט עד שסמכו בחסד,   וחסד הוא לפנים משורת הדין, ולולא החסד לא היה עולם מתקיים ולא נברא,   שנאמר עולם חסד יבנה, ואומר והוכן בחסד כסא, נמצא שיש לו מן הדין להתנהג עם כל בריותיו בחסד וברחמים עד שתתמלא סאתם, או עד שתכלה זכותם הראויה להם בעולם הזה… (האמונה והבטחון פרק טז)

רד"ק:

חסד – לאדם שאין לו גמול עליו… (יהושע ב יב)

חסידיו – חסד גדול ממשפט, שהוא לפנים משורת הדין, ואם ירגיל אדם עצמו במשפט יבא למדת גמילות חסדים, שהיא למי שלא נתחייב לו. (תהלים לז כח)

חסד – החסד לפני ההבטחה, והאמונה אחריה. (שם פט ב)

רב חסד – שלא יפסוק חסדו. (שם קג ח)

מורה נבוכים:

…וכבר ביארנו בפירוש אבות, שחסד ענינו הפלגה באי זה דבר שמפליגים בו, ושימשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר, וידוע שגמילות הטוב כולל שני ענינים, האחד מהם לגמול טוב למי שאין לו חוק עליך כלל, והשני להטיב למי שראוי לטובה יותר ממה שהיו ראוי, ורוב שימוש ספרי הנבואה במלה חסד הוא בהטבה למי שאין לו חוק עליך כלל, ומפני זה כל טובה שתגיעך מאתו יתברך תקרא חסד, ובעבור זה המציאות כולו, רצוני לומר המצאת השי"ת אותו, הוא חסד… (חלק ג פרק נג)

ספר חסידים:

אל יעשה אדם חסד במקום עבירה, כגון שיש בנים לראובן ובנים לשמעון, ואמר ראובן לשמעון אתה עשיר ואני עני, ואין לי במה להשכיר מלמדים… אלא עשה עמי חסד ותעזוב לבני עם בניך לפני הרב שהשכרת לבניך, אם בניו של ראובן אינם הגונים ובטלנים ויוציאו בני שמעון לתרבות רעה, אל יניח בני ראובן ללמוד עם בניו. (שז)

רבינו בחיי:

שב למקומו – …ועל דרך הקבלה, מדת החסד חזרה למקומה כשלא מצאה זכות, ופעלה מדת הדין, וזהו סוד הכתוב ויקח בידו את האש וגו', שמדת הדין עקודה לפני מדת הרחמים, שאלמלא כן תחריב את העולם, וזהו ביאור רב חסד, שהיא מתגברת. (בראשית יח לג)

…ומטהרת במים חיים, כי  הטהרה נשפעת ממדת החסד…  (במדבר יט ב)

…ובזמן הגלות שערי דמעה, ואמרו כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, והיא מדת החסד… (שם שם ו)

מאירי:

חסד – שאינו מחוייב ועושים מעט, על כן הדגיש ורב חסד, חסד הוא תורה שמלמד לאחרים, כי השאר הוא אמת, שמחוייב ללמוד בעצמו. (משלי ג ג)

הרקאנטי:

ספר הבהיר, כך אמרה מדת חסד, כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עמד שם במקומי ושמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי, שאני מזכה את העולם, ואפילו נתחייבו אני מזכה אותם, ועוד משיבה ומביאה בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם, דכתיב ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא בשם ה', סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם, והיה מזכה אותם ומדבר על לבם למי אתם עובדים… ומנלן דאף החייבים היה מזכה, דכתיב המכסה אני מאברהם, אלא אזכהו, שידעתי שיבקש עליהם רחמים. בא אברהם בקש כח לתת לו, נתנו לו אבן יקרה זו, ולא רצה אותה, זכה ולקח מדתו של חסד, שנאמר חסד לאברהם, זהו שנאמר עליו שב לימיני. (פרשת נח עמוד כ)

ספר העקרים:

כל מיני החסד מושפעים ונמשכים מהשי"ת, ואין נמצא אחר זולתו שיוכל להשפיע חסד גמור על שום נמצא, וזה לפי שאי אפשר שיקוה חסד גמור משום נמצא, אלא אם כן נמצאו במשפיע ההוא ד' תארים, האחד שיהיה המשפיע בלתי משתנה, שאם היה משתנה אי אפשר שיהיה החסד הנמשך ממנו חסד גמור וקיים, ואין נמצא זולת ה' שלא ישתנה, והב' שיהיה המשפיע ההוא בלתי צריך אל עזר אחר זולתו בהשפעת החסד, שאם יהיה צריך אל עזר זולתו, לא יהיה בטוח מקבל החסד שיתמיד החסד ההוא… והשלישי שיהיה המשפיע ההוא יכול על ב' הפכים בשוה, שבזולת זה לא יוכל המקבל להשיג חפצו בכל עת, שפעמים יצטרך האדם אל דבר ולפעמים אל הפכו, והוא ידוע מהכחות העליונות, שהכוכב המורה על המלחמה לא יורה על השלום… ואין בעולם שיהיה יכול על זה אלא השי"ת, והד' שיהיה המשפיע ההוא בצד שלא יהיה נמצא שום נמצא אחר יכול לעכב על ידו מלעשות רצונו… ואחר שאין נמצא זולת השי"ת שימצאו בו יחד אלו הד' תנאים, הוא מבואר שאין ראוי שיבוקש או יקווה חסד משום נמצא זולתו… (מאמר ד פרק יז)

עקדה:

…והנה החסד מחוייב אל האדם לצורך מדיניותו (החברה), ואפילו רשעי בני אדם ישכילו כי מעלת המדות שלמות גדולה, אבל האמת, השלימות העיונית השגתה קשה מאד… (שמות יח א)

…והיא מדת החסד ששיתף להנהגת העולם על ידי התורה וזכות העוסקים בה, ויתנהג עמם במדה העליונה בה ישדד מערכות השמים, או במה שיסכים רצונו עם מערכת השמים, הסדר הטבעי, להשפיע להם טוב במה שנתייחד לבינוניים, וההשגחה למעלה מהטבע לבד לשרידים אשר ה' קורא. והיא חסד שמיימי… (ויקרא ט א)

וזה שאמר במדרש שם אם ישמרו צדקה ומשפט לשמרם כדרך ה', ה' ישמר להם חסד ורחמים, שיעלה אותם ממדותיהם האנושיות לאלוקיות, ממדרגתם צדקה לחסד, ממשפט לרחמים, וכן היו נכרים במעלתם האלקית כל הימים… (דברים כו א)

מהר"י יעב"ץ:

הוא אומרו כי אני ה' עושה משפט וצדקה בארץ, זכר ג' דברים כנגד הג' מעלות, חסד כנגד החכמה, כי החסד האמיתי שהשי"ת עושה עם בריותיו הוא חנינת הדעת לעבודתו יתברך, כאומרו ותורתך חנני… (אבות פרק ד א)

מדרש שמואל:

ואפשר עוד לפרש, כי בהיות שמדרך החסיד להיטיב אפילו למי שהוא אויביו, כמו שאמר הכתוב ואני בחלותם לבושי שק וגו', ולעולם הוא רודף להשלים אתו, כמו שאמר הכתוב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, והכוונה בעשות רצון ה' הם כל דרכי איש, מי שהוא איש וחסיד כל מגמתו לרצות את אלקיו, ולא מיבעיא שמרצה את אלקיו, שהוא אוהב לו, אלא גם אויביו ישלים אותם אתו, כי הוא רודף שלום ומקטין את עצמו בפניהם עד שישלים אותם אתו… (אבות פרק ד כג)

מהר"ל:

…והשתא לבשר את העקרה הוא חסד, להפוך את סדום הוא דין, ולרפאות אינו טובה או רעה, אלא שיוכל לחיות כדרך העולם, וכן הצלת לוט אינה חסד, אלא שיעמוד בחייו כדרך העולם, ולגמרא דידן נחשב חסד, שלא היה ראוי להנצל, ולכן הלך מיכאל המבשר לשם. (גור אריה בראשית יח ב)

…וזה כי החסד והמשפט הם שני דברים, שהאחד הוא מה שעושה מצד החסד, ואין בו שום דין כלל, והשני היפך זה, שהוא חיוב לגמרי, כי המשפט אין בו חסד, והלוית המת והכנסת כלה הוא חסד מצד ודין מצד, כי אין משפט גמור לעשות זה למת ולכלה, והוא מצד מה משפט, כי אם לא יעשה הרי יהיה מוטל המת בבזיון, ותתגנה הכלה על בעלה, ומכל מקום אין זה משפט רק ראוי, והוא כמו ממוצע בין דבר שהוא חסד ובין דבר שהוא משפט לגמרי, כי החסד שהוא עושה לו טוב, אף על גב שאינו ראוי כלל לזה… (תפארת ישראל פרק נז)

…ולאיכא דאמרי אם למוד התורה ללמדה לאחר נקרא תורת חסד, לפי שהחסד מתפשט הטוב לאחר, שזהו ענין החסד. ועוד יש בזה דבר מופלג בחכמה, כי השכל לא יוגבל ולא יוגדר, ולכך אמר שאם למד תורה לשמה, והתורה היא שכלית, אשר השכל אין לו גדר וגבול, נקראת תורת חסד, כי החסד אל הכל ואין לו גדר וגבול… (נתיב התורה פרק ז)

מעלת החסד שהוא יסוד העולם ויסוד כסא כבודו, כבמדרש… ויש לדקדק למה החסד סומך את הכסא יותר מכל מדותיו של הקב"ה, והסברה נותנת, שיהיה המשפט סומך הכסא, אבל דבר זה, כי העולם אי אפשר לעמוד במדת המשפט לפני הקב"ה אשר מדקדק כחוט השערה… הרי יש כאן ענין לעולם הזה שמתמוטט אנה ואנה, כי אפשר שיהיה קיים ואפשר שלא יהיה קיים, ולכך אמרו לאיתן על מה העולם עומד מקויים, שאין לו שום התמוטטות, אמר על החסד, כי מצד החסד שהשי"ת מנהיג העולם בחסד אין לו התמוטטות, רק עומד מקויים בלי הטייה כלל, כי מצד החסד אין לומר שיהיה לו בחינה מה שלא יהיה קיום…

ובמדרש עוד, רב סימון בשם רבי אליעזר אומר, מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך חסד, אברהם עשה חסד עם המלאכים… ראה מה פרע לו הקב"ה… וכל זה מפני שבעל המדה הזאת דבק בחסד ובטוב, ובודאי השי"ת משלם לו גם כן הטוב, וביותר מיוחד המדה הזאת שמקבל הטוב מן השי"ת כאשר עושה טוב, לפי שהוא מדה נגד מדה…

בפרק ב' דבבא מציעא ובפרק הגוזל, תני רבי יוסף והודעת להם זה בית חייהם וכו'… ויש לדקדק כי זכר ג' מדרגות האחד גמילות חסדים, והשני ביקור חולים, והג' הוא קבורה. והנה  נחלק גמילות חסדים לג' חלקים,   האחד שהוא מיטיב לאחר דרך חסד, והב' הוא כאשר הוא מסוכן והגיע לשערי מות ועושה לו טוב, וזה יותר ממה שהוא משאיל כליו לאחר דרך חסד, כי אין זה הכרחי לו כמו מי שהוא עושה טוב למי שהוא חולה ומסוכן שהוא צריך לזה, והג' שכאשר הוא מת והוא עושה לו גמילות חסד בקבורה, שהוא דבר הכרחי, כי החולי גם כן אינו הכרחי לגמרי כמו הקבורה… (נתיב גמילות חסדים פרק ג)

…וכאשר בא לברא את האדם היה אומר החסד, שהוא מצד עולם העליון שהם משפיעים, שראוי שיברא האדם שיש בו בחינה שיש לעולם העליון, שהוא חסד, הרי תמצא באדם החסד בטבע, שאין האדם מעמיד מדתו על המשפט ומתחסד עם הבריות לעשות חסדים, וכבר ביארנו למעלה כי מדת החסד היא מדת האדם… (נתיב האמת פרק ג)

ולאמרי לה חסד, מפני שבעל החסד הוא דבוק בחסדו, והחסד הוא קיום העושר, כי כאשר עושה חסד גם כן השי"ת עושה עמו חסדו ומקיים העושר, ויש קיום לעושר שלו מצד החסד, ולפיכך מלח ממון חסד, ועוד כי עתה אין כאן תוספת, כיון שהוא משפיע לאחר, והתוספת שנותן לו השי"ת הוא להשפיע לאחר… (חידושי אגדות כתובות סו ב)

תחלתה גמילות חסדים, פירוש ראוי שתהיה התחלת התורה וסופה גמילות חסדים, כי החסד הוא טוב בעצמו, ומה שהתורה תחלתה חסד וסופה חסד הוא מפני שעיקר התורה הטוב, רק מצד האדם צריך דין ומשפט, ויותר טוב היה שלא היה מחלוקת ביניהם, ולא היה צריך לדין ומשפט… ולכן הדין אינו רק להעמיד הטוב, כי בסלוק החטא שהוא רע נשאר הטוב, והרי כל כוונת התורה אינו רק הטוב והחסד, לכך התחלת התורה בחסד, ומפני שזהו עיקר כוונת התורה, והסוף גם כן גמילות חסדים, מפני שכל הדברים אשר הם בתורה תכלית שלהם מביאים אל הטוב עד שיהיה הטוב נשאר… (שם סוטה יד א)

ולפיכך זה שהראה מבא העיר להם, ולא שהיו ישראל צריכים לויה מן הכנעני הזה, רק שהיו צריכים לחסד בדרך שהיו ישראל עליו, והחסד בדרך מתעלה מאד. (שם מו ב)

ואמר בא מיכה והעמידן על ג' וכו', כי אלו שלשה דברים יש בהם שלימות הכל, וזה כי החסד והמשפט הם שני דברים, שהאחד הוא מה שעושה מצד החסד, ואין בו שום דין כלל, והשני היפך זה, שהוא חיוב לגמרי, כי המשפט אין בו חסד, והלוית המת והכנסת כלה הוא חסד מצד ודין מצד, כי אין משפט גמור לעשות זה למת ולכלה, והוא מצד מה משפט, כי אם לא יעשה הרי יהיה מוטל המת בבזיון ותתגנה הכלה על בעלה… אבל אין זה משפט, והוא דבר ראוי לעשות, אבל אין זה משפט, רק ראוי הוא, כמו ממוצע בין דבר שהוא חסד ובין דבר שהוא משפט לגמרי, כי החסד שהוא עושה טוב, אף על גב שאינו ראוי כלל לזה, והמשפט שהוא מחויב בכח משפט, ולפיכך דבר שהוא ראוי הוא ממוצע בין החסד ובין המשפט, ומפני כי אלו שלשה הם כוללים כל החלקים, לפי שהם דבר והפכו, והדבר שהוא ממוצע בין שניהם, ולפיכך אלו שלשה הם משלימים גם כן האדם בכל, לפי שאלו שלשתם הם כוללים כל הדברים. (שם מכות כג ב)

של"ה:

כך צריך האדם ששום סבה שבעולם לא תמנעהו מלהיטיב, ושום אוון או מעשה בני אדם בלתי הגון לא יכנס לפניו כדי שיעכבוהו מלהיטיב לאותם הצריכים טובתו, וכמו שהשי"ת יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים ואינו מבזה שום בריה, שאילו יבזה הברואים מפני פחיתותם לא יתקיימו בעולם אפילו רגע, אלא משגיח ונותן רחמיו על כולם, כך האדם צריך שיהיה מיטיב לכל, ולא יתבזה שום נברא לפניו, ויתן דעתו עליהם וייטיב לכל המצטרך אל טובתו… (חלק א אות ע עמוד קיד)

…ורוב שימוש ספרי הנבואה במלת חסד הוא בהטבה למי שאין לו חוק עליו כלל, ועל זה כל טובה שתגיע מאתו יתברך תקרא חסד, ובעבור זה כל המציאות הוא חסד, אמר עולם חסד יבנה,  ואמר יתברך בספור מדותיו ורב חסד, ומלת צדקה נגזרת מצדק, והוא היושר, והיושר הוא שהגיע מכל בעל חק לחקו… ועל זה הדרך מה שאם נותן מממונו לעני הדחוק בפרנסתו, שמחוייב עליו, נקרא צדקה, אבל מה שנותן מממונו יותר מהראוי לו וגם למי שאינו עני כל כך, אלא שאינו יכול עתה להתפרנס משלו, וגם מה שאדם מסייע בגופו לחבירו, וגם לעשיר ולחולה ולחתן ולמת או לכל מי שאינו מחוייב בעשייתו נקרא חסד, לפי שהיא צדקה הנעשית במדת חסד בלי שום חיוב, ועל צדקה כזאת שהיא גמילות חסדים אמר, זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. על כן אמר החכם עשה חסד עם הראוי לו ועם מי שאינו ראוי לו, כי אם היה ראוי לו תשיבהו במקומו, ואם אין ראוי לו אתה תהיה ראוי לו.

חסד א-ל כל היום, ראוי לאדם שכל ימי חייו יראה שלא יהיה יום שלא יעשה בו גמילות חסדים בגופו או בממונו… (חלק ב מסכת פסחים גמילות חסדים עמוד כז)

ועשית עמדי חסד ואמת, עיקר החסד הוא כשעושה על מנת שלא לקבל פרס, ואז נקרא עושה חסד, ונקרא נדיב, אבל העושה על מנת לקבל ממנו הנאה נקרא סוחר ולא נדיב, ואין לך מדה גדולה ממדת החסד, על כן ירגיל אדם את עצמו בחסד של אמת… (חלק ג ויחי עמוד סט, וראה שם עוד)

רמח"ל:

עתה נשוב לענין המשפט והאהבה שזכרנו… ונשלים ענין ההנהגה, שכבר שמעת איך המוסר עצמו נולד מן האהבה… כי האב האוהב את בנו לא יחפץ שיתמלא הבן מדות רעות, אבל מאהבתו אותו יסדר לעצמו סדר הנהגה להתנהג עמו בתבונה רבה עד שיישר דרכיו, ונמצא מאהבתו אותו ירצה ודאי לחבבו כשילך בדרכי טובים ולתת לו שכר גדול, ומאהבתו עצמה שרוצה בטובתו, ירצה ליסרו אם יקלקל מעשיו, ומאהבתו עצמה ירצה להתהלך עמו בדרך הממוצע, שמאל דוחה וימין מקרבת, הרי שממקור האהבה נובעים כל מדות המוסר, דהיינו החסד הדין והרחמים הממוצעים… ומתולדותיה גם כן ומפעולותיה להיות לפעמים עובר על מדותיו לגמרי לעשות צדקה גמורה, שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, אלא כחפץ חסד ומרבה להיטיב.

נמצא שכאשר נבחין פעולת האהבה הזאת, נמצא ששני דברים יש בחוקה, האחד אהבת החסד והחפץ בברכה וטובה, זה עיקר ענינה, והוא פונה לשני ראשים, דהיינו הראש האחד פונה למתק המשפט והמוסר אפילו בעת העשותו, שלא תבער אש הקנאה ועברת ה' חס ושלום, ולא יהיה העולם כלה בו, והראש השני מביט להיות מבעיר על הדין לגמרי בשעה שיצטרך העולם לכך… (דעת תבונות קנד)

ואמנם יש עוד עומק יותר בענין הזה, והוא, כי הנה הסדר והדרך שלקח האדון ברוך הוא להיות מעתיק בו עניני ההשפעה אל עניני הצורה של התחתונים, וכמו שזכרתי, הוא הפועל הרבה במציאות הנבראים האלה בכל צורותיהם, ואתן לך משל, לפי שרצה להעתיק מדות השגחתו, מדת החסד הדין והרחמים אל ענין הגוונים, הלבן האדום וירוק, לכן יש שלשה גוונים אלה בעינו של אדם… (שם קצ)

ואומר לך איך נעשית תיקון זה הדבר, שהוא סוד הגומל חייבים טובות, והוא כי צריך שהחסד יתרבה בסוד ורב חס"ד, שאז עולה כמנין מנצפ"ך, ואז תפתח המ"ם הסתומה, ובאמת מקום המיתוק הזה הוא במקום גילוי החסדים אשר נקראים ממש ורב חס"ד, שהחסדים נכפלים כמפורש במקומו, והחסדים האלה המגולים שבנו"ה הם מתפשטים להאיר בב' קוי הנוקבא, ואז הגבורות המתפשטות בקו האמצעי שלה הם נמתקות בכח החסד המתרבה עליהם, והמ"ם נפתחת כנ"ל… וצריך שתדע כי החסדים האלה שבנו"ה נקראים חסדים טובים, בסוד גומל חסדים טובים שבברכת אבות, אך סוד גומל הוא סוד מזל העליון נוצר חסד, שממנו יוצא אבא והאור שלו מתגלה… (אדיר במרום עמוד מט ועיין שם עוד)

הגר"א:

חסד – מה שעושה טובה בחנם, ושלום טובה הוא אמת, וזה שאמר חסד לאברהם, אבל אמת ליעקב, שמאמת לו את הבטחתו לאברהם. (יהושע ב יב)

חסד – מה שאינו מחוייב ועושים מעט, לכך אמר ורב חסד בהשי"ת, חסד הוא תורה שמלמד לאחרים, כי השאר הוא אמת, שמחוייב ללמוד בעצמו. (משלי ג ג)

מלבי"ם:

ועשה חסד – בכל מקום  ההנהגה שלמעלה מהטבע.  (בראשית כד יב)

ובזה נבדל ממי שיתן צדקה לענים מצד הרחמים, שזה לא יתן רק לעני הרעב ללחם, ורק לעני השואל ומבקש, לא למי שאינו צריך ואינו מבקש, וכל שכן הבלתי רוצה להתעכב, וכל שכן שלא ישתחוה ויחנן לו שיבא אל ביתו, שזה מורה רב טובו וחסדו, שיהא זה בעיניו כאילו העובר אורח מהנהו ומטיב עמו במה שיאכל מפתו… (בראשית יח ד)

הרוצה לזכות דרך משפטו צריך להאריך בדברים ולהציע ראיותיו וזכויותיו, אבל המבקש חסד אין לו להאריך, רק יש לו להודות את עונו ולבקש חסד ומחילה. ב' בדרך משפט יזכה אצל השופטים, אבל בדרך חסד לא יזכה רק אצל המלך, שבידו להעביר על עונו בחסדו… (שם מד יח)

…כי חסד יורה על הפלגת הטוב ועל הפלגת הרע, ומה שתפס מלה זו הוא לדרש, שזה לא הותר רק לקין מצד חסד הכולל עם העולם, שלא היה אפשר בלעדי זה… (ויקרא כ יז)

והחסד – הוא שכר המצוות בעולם הזה, שראוי רק לעולם הבא, אבל משתלם באופן נסי גם בעולם הזה. (דברים ז ט)

לפני ה' – שהקב"ה מקבץ, כביכול, החסד במקום הדום רגליו, הארץ, שיהא נוח להשפיע ברכותיו. (שם כד יג)

חסד גדול – שהוא בלי להשקיף אל מעשה האדם וזכויותיו, אבל כסא דוד מיוסד על החסד ועל האמונה, שהיא לפי מעשה האדם… (מלכים א ג ו)

חסדך – בלי קדימת זכות, אמיתך – על ידי זכות או הבטחה. (תהלים מ יב)

חסדך – היא המדה שאינה תלויה במקבל. אשמעה – אחרי ששמע כי התשועה תהיה ממוצעת בין חסד ואמת, אם כן מצד החסד לא יוכלו להתכבד בה, ומצד האמת לא תהיה עולמית, אלא לפי מעשיהם, אך על ידי האמת יתכונן החסד וישמרם שלא ישובו לכסלה. (שם פה ח וט)

צדק לפניו יהלך – החסד הולך אחרי הצדק המראה לו הדרך. (שם שם יד)

חסד – הוא העושה בלי תקות גמול, ובלי התעוררות מדה רחמנות וחמלה, והגם שנראה מרע לעצמו שמחלק כספו, גומל טובה לנפשו הרוחנית… (משלי יא יז)

צדקה – בין אדם למקום, וחסד בין אדם לחברו. (שם כא כא)

רש"ר הירש:

חסד ואמת – אהבה היא בלב, ואילו חסד במעשה, האמת כביכול מגביל את החסד, חסד ואמת – מעשה אהבה שאינו נוגע באמת, אהבת האדם עיוורת, היא ממלאת את משאלות האהוב, בלא התחשבות בערכן האמיתי, אך חסד ה' הוא חסד ואמת, אין הוא ממלא אלא אותן המשאלות העשויות להיות לטוב באמת… (בראשית כד כז)

חסד – קרוב לאשד, להשתפך, מכאן, להתמסר כולו… (שם מז כט)

רב חסד – ישפיע שפע רב של ברכות אין סוף לקדם כל שאיפה רצויה ולמלא כל רצון טוב, ויעשה חסד אין שיעור לכל נפש ונפש, איש כפי מאווייו ואושרו, להביא בלבו רוב טובה ושביעת רצון… (שמות לד ו)

חסד הוא – התמסרות העוברת את גבול המותר. (ויקרא כ יז)

טוב חסדך – מה שניתן בחסדך הוא תמיד לטובה, מה שאינו כן בחסד אדם. (תהלים סט יז)

חסד – ההתמסרות לשני בלי התחשבות בעצמו, רחמים – אהבה בלי גבול לכל נברא. (שם קג ד)

חסדו על יראיו – חסדו היה כי הכרנוהו וכבדנוהו על אף כל הנסיונות, וארך אפיו ניצח את קשיות העורף שלנו. (שם שם יא)

…החסד של הקב"ה על כל הברואים, ואם האבות אינם ראויים לכך, הרחמים על התינוקות. (יונה א א)

משך חכמה:

כאשר ייסר – החסד על פי רוב טוב, אבל לא מועיל, כבפרק קמא דחגיגה, לא מצא הקב"ה מדה לישראל וכו' אלא עניות, אך על חסד הקב"ה אמר כי טוב כי לעולם חסדו, מדת הרחמים שהיא טובה וגם מועילה. (דברים ח ה)

מוהר"ן:

ולבא לחסד אי אפשר אלא על ידי שיכניס תלמידי חכמים צדיקים לתוך ביתו, כי המכניס אורחים תלמידי חכמים אמיתים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין, כמאמר חז"ל (ברכות י' ב') "איש קדוש עובר עלינו תמיד" וכו', ובזה השימוש שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד הנ"ל… (כח ג)

שפת אמת:

במדרש, אנכי מגן לך וכו'… דאיתא החסד מתגלגל בעולם בשבילו, ולכאורה הוא מילי דסתרי, כי חסד הוא בלי זכות המקבל, והאיך אמרו בשבילו, אך יש גם על זה משפט, שביכולת החסיד לזכות במעשיו לחסד עליון, וזה נקרא מגינים של צדיקים להיות זוכה לחסד עליון, ושוב אין לדבר הפסק, וכמו כן שומר הברית והחסד לאוהביו וגו', וזה החילוק כי עולם חסד יבנה, והוא חסד חינם, ואחר כך בא אברהם אבינו ע"ה, ונעשה כלי לקבל החסד, ונקרא חסיד, וכביכול בעל כרחו מתעורר מדת החסד בשבילו ובודאי בשכל אנושי אי אפשר לעשות כן, רק במסירות הנפש שהיה לאברהם אבינו ע"ה… (בראשית לך לך תרמ"ו)

והיה ברכה, רש"י: בך חותמין, כי ידע אברהם אבינו ע"ה, שיצחק ויעקב יבחרו להם דרך בפני עצמם, ועולם חסד יבנה, ובקש שתגבר מדת חסד על המדות, כדי שיהיה לעולם קיום, והבטיח לו זאת. (שם שם תרמ"ז)

אל תירא אברם, שאברהם אבינו ע"ה היה שורש החסד, וכאן הראה גבורה גדולה במלכים, ונתיירא שמא ירד ממדרגתו להעשות על ידו דין כזה, ובאמת זה בירור מדתו, כי  חסד ואהבה צריך שמירה שלא יתפשטו יותר מדאי, כמו שאמרו רז"ל מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב,  שהנדיבות צריכה מנעל, ואמר לו השי"ת שמאתו היה זה שתשמר מדתו ולא יוכל לסבל הרשעים, כמו שמצינו שהמרחם על אכזרים סופו להיות אכזרי וכו', וזה שאמר אנכי מגן לך. (שם שם תרמ"ט)

והאלקים ניסה, שאברהם אבינו ע"ה היה איש החסד ורצה לקרב כל הברואים, והתחיל החסד להתפשט יותר מדאי, לכן אחר שכרת ברית עם אבימלך והאלקים ניסה וגו', לעצור רוב החסד ולעכבו במדת הדין… ויצא מזה יעקב שהוא מדת החסד באמת, וכל העקדה היתה לאמת החסד של אברהם, ולברר מדת יעקב. (שם וירא תרנ"ח)

ועשה חסד עם אדוני, שאף אברהם אבינו, שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד, ואברהם פעל באנשיו שידעו זאת, שאף זכויותיו של אדם נעשים בסיוע עליון ובחסדו יתברך. (שם חיי שרה תרל"ב)

ויתן אברהם וגו', כי אברהם עמוד החסד, והכל צריכין לחסד, אך יש חסד הנקרא מתנה בלבד, ויש חסד לעובד ה' הזוכה לחסד, כאברהם שזכה במעשיו להמשיך חסד ה' בעולם, והנה גם לאומות חסד, שהשי"ת מיטיב בחסדו, אבל ישראל זוכין לחסד בכח עבודתם, שאז הוא בן קיימא, כמו שכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, והאומות רוצים רק מתנות, אבל יצחק רצה לזכות במעשיו. (שם שם תרמ"א)

ויתן אברהם וגו', כבר פירשנו, שאברהם אבינו ע"ה עמוד החסד והכלי שברא השי"ת שעל ידו חסדו מגיע לעולם, וצריך החסד לירד עוד דרך יצחק ויעקב, כמו שאמר גומל חסדים טובים, והוא כלל הג' אבות, גומל הוא הדרך שזוכין על ידי מעשינו, ואז הוא חסד טוב, ולאחרים נתן דרך מתנה, אף על פי שאינם ראויים. (שם שם תרמ"ח)

ואלה תולדות יצחק, ישמעאל קבל מיד החסד שירש מאברהם על פני כל אחיו, ותולדות יצחק היה יעקב, ומיד נולד שטנו עשו ועברו עליו כמה יסורין, שלאוהביו שומר הקב"ה החסד שתהיה ממנו אחרית טובה, כי הקב"ה בודאי טוב ומיטיב, אך מכח המקבלים צריך עצות איך יקבלו החסד בטוב, והוא על ידי הגבורה, שאברהם אבינו היה האור שגנזו הקב"ה לצדיקים… (שם תולדות תרמ"ד)

אברהם הוליד את יצחק, אף על פי שיצחק מדת הדין, הכל לזכות ישראל, דביצחק כתיב וילך הלוך וגדל ויברכהו ה', שהברכה שולטת במעשה ידיו, והוא חסד גדול ביותר, ואם כן מדת יצחק היתה גם כן חסד, שתחילה הקב"ה עושה עם האדם חסד, ואחר כך זוכה ביותר אל החסד במעשה ידיו, עד שבא לבחינת יעקב מדת האמת. (שם שם תרנ"ח)

קטנתי מכל החסדים… פירוש, כי מכל חסד צריכים לבא להכנעה ובושה על ידי שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו יתברך, וזה סימן שהוא חסד אמת, כי חסד לאומים חטאת, שבאים על ידי זה לגאוה, ואינו דבר של קיימא, וזה שאמרו חז"ל כי הקב"ה משהא לצדיקים וממהר לרשעים, פירוש שלהרשע נותנין מיד כשעושה דבר טוב, ומתגאה ונופל לשאול תחתית, אבל לצדיק אין השי"ת נותן לו עד שמתקן עצמו כראוי, שיוכל לקבל בטוב, ולידע כי הוא בחסד עליון… (שם וישלח תרל"ה)

ומכל האמת, אמת הוא מה שזוכה אדם להוציא מכח אל הפועל מה שהקב"ה מסר לנשמתו, והוא דברי תורה ממש… וחסד הוא מה שהשי"ת מסייע לאדם להוציא לפועל, ועוד מה שמוסיף לאדם הארות חדשות בכל עת… (שם שם תרנ"א)

הקרב אליך, הקב"ה בחר באהרן הנקרא איש החסד כמו שכתוב, לאיש חסידיך, ואיתא אהרן שושבינא דמטרונא, ובגמרא כיצד מרקדין לפני הכלה וכו', ובחתן לא פליגי דלכולי עלמא הוא חסיד ועושה חסד, וכן כתוב וכחתן יכהן פאר, וכהן מדת החסד, אך ככלה תעטה כליה, משמע כבית שמאי, ולבית הלל כלה נאה וחסודה, משמע שחוט של חסד משוך עליה, אף על פי שהיא בכלל מדת הדין, אך כל החסדים באים על ידה, ומצד זה היא חסודה. (שמות תצוה תרס"ב, וראה שם עוד)

ובמדרש, חסד אמר שהאדם יברא, שגומל חסדים, וכן צדק שעושה צדקות, ונראה  שבכח החסד זוכין לאמת בעולם הזה,   כמו שכתוב, חסד ואמת נפגשו, ובכח הצדקה זוכין לשלום בעולם הזה… (שם זכור תרמ"ט)

וענין קריאת רות בשבועות, כי מצות יבום הוא חסד שעושין עם המת, והוא בכח התורה, שנקראת עץ חיים, ויש בה טל של תחיה, כמו שאמרו חז"ל אין לך אות בתורה שאין בה להחיות מתים, אלא שאין אנו יודעין לדרוש, ולכן איתא חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, הרמז  שזה החסד אי אפשר לעשות רק בכח התורה שנקראת אמת…  והעוסק בתורה לשמה ואוהב חסד, יש בו כח להחיות מתים, ונתקיים במעשה בועז שעשה חסד עם המת, ונברא מזה מלך המשיח, וזה היה בכח התורה, כדאיתא: בו עוז, עוז של התורה… (שבועות תרנ"ו)

איתא בזוהר הקדוש אהרן ימינא וכו', ולכן היה צריך קרח לבטל עצמו אל אהרן… כי מדת הדין כל מה שמתפשט למטה מוסיף דינים תקיפין, ולכן צריכין להרים ולהעלות מדת הדין לשורשו, ובזה נימתק, אבל מדת החסד כל מה שמתפשט יותר למטה מתרבין החסדים ומתקיים העולם, ונראה שלכן הטביע הקב"ה להיות טבע אש עולה למעלה ומים יורדין למקום נמוך, כי עולם הזה יסודו רק על המים, כמו שכתוב רוקע הארץ על המים, וכתיב עולם חסד יבנה, ומדת הדין גם כן אחד מעמודי העולם, אבל הוא לפרקים ולפי שעה, וזהו רמז תפוחי זהב במשכיות כסף, שהעיקר מדת החסד, רק שנסבך עמו מדת הדין… (במדבר קרח תרנ"ג)

…ועיקר כח המילה להמשיך בחינת חסד למטה, ולכן השומר בריתו נקרא חסיד… (שם פנחס תרנ"ב)

השיב את חמתי בקנאו, שיש שכיכת חימה בהתעוררות חסד ורחמים, וזו מדת הכהן החסיד… (שם תרנ"ד)

כי בסוכות הושבתי, ובפסוק זכרתי לך חסד וגו', כלל הענין, שבניסן הוציאנו השי"ת ממצרים בחסד, כמו שכתב ואת ערום ועריה, וסבב שיזכו אחר כך לכך מצד מעשיהם בדין, כמו שכתוב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וזה שבראש השנה נידון האדם אם תיקן מעשיו על ידי החסד, וכשזוכה נמצא שגם החסד במדת הדין, והוא החסד של חג הסוכות הבא על פי דין… (דברים סוכות תרל"ז)

שם משמואל:

…והיינו כי בכל מדה יש בה דבר והיפוכו, היינו בקדושה ולעומתו בטומאה, למשל חסד ששרשו הוא אהבת השי"ת, ולעומתו נשתרבבו למטה אהבות חיצוניות… והנה כדי שתהיה לו כל מדה ומדה בטהרה, היה דרכו של אברהם אבינו ע"ה לאחוז בימין בראשונה, וממילא אחר כך תהיה השמאל דוחה, למשל מדת החסד להשתדל מאד להכניס בלבו אהבה ודביקות בהשי"ת, וממילא ידחה הפסולת, שהיא אהבות חיצוניות, וכעין שכתב הרמב"ם, (סוף הלכות איסורי ביאה) אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה… (בראשית וירא תרע"ג)

אך יש לומר, דהנה אחר הבטחת השי"ת לאברהם שתצא ממנו האומה הישראלית שוב היה בדין שיסבב השי"ת סבות שיזדמן ליצחק זיווג הגון, כדי שתתקיים בו ההבטחה, וכל החסד היה מגיע לו בדין, אך אברהם ראה שאין טוב לענין הנכבד הלז רק חסד לבד, אף בלתי מגיע לו בדין, וזו מדת רב חסד, כמבואר במקובלים, שהיא עוד למעלה ממדת חסד שירש אברהם, והיא מי"ג מדות של רחמים, כי במדת חסד שירש אברהם יש בה עוד קצת התכללות ממדת הדין, כגון אם הוא ראוי לעשות עמו חסדים, והיה עדיין ירא מקטרוג, ועל כן היה מבקש ממדת רב חסד… (בראשית חיי תרע"א)

ולפי זה יש לפרש נמי ביעקב, דאמר מכל החסדים ומכל האמת, שהכל היה במדת חסד, אבל מכל מקום היה נמי במדת האמת לעמוד על קו הדין, מי הוא הראוי לעשות עמו חסד, דבלי מדת אמת היה גם עשו בא בטענתו להיות כל אפין שוין… ועל כן הבין יעקב שכל מה שנעשה לו, היה בשתי מדות האלו יחד… (שם וישלח תרע"ח)

ונראה עוד לומר, דהנה האור שנברא ביום הראשון צפה הקב"ה במעשיהם של רשעים וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, וכבר פירשנו, שהאור שנברא ביום הראשון הוא חסד, וגורם מדת אהבה רבה בעולם, ומפני הרשעים שלא יקחו האהבה לחיצוניות וטנופא דהאי עלמא גנזו לצדיקים, וזהו אור זרוע לצדיק, ומכל מקום גם בזמן הזה מופיע קצת מהאור ההוא לקיום העולם, כן הוא בזוהר הקדוש, ויש לומר שזה מתעודת כהן גדול שהוא מרכבה למדת חסד, למשוך בכל יום מאור הגנוז ולגרום אהבה רבה לישראל להשתוקק לאביהן שבשמים, והנה מה שמופיע בכל יום מהאור ההוא מעט כדי קיום העולם, זהו בבוקר זמן שליטת החסדים בעולם, בוקר דאברהם… ובאשר שלא ימשך מהאור ההוא לרשעים, על כן נתעורר עם האור ההוא גם מדת הצמצום… וכבר אמרנו לפרש הא דכתיב וא-ל זועם בכל יום, ובש"ס ברכות ז' שהוא בשעת זריחת החמה, והלא אז זמן שליטת החסדים, אך הוא הדבר שמחמת זמן החסדים שם א-ל שהוא רחמים זועם בכל יום… (במדבר קרח תרע"ו)

ושמר ה' אלקיך לך… והענין דכתיב חסד, והוא דבר שאין האדם ראוי לזה רק מצד חסדי השי"ת, ואם כן גם בני עשו מקבלין מחמת זכות אבות, וכאשר אנחנו שומרים המשפטים, שהם ההיפוך מעשו, שהיה בעיניו אדם שלם ולא הרגיש בעצמו שום חסרון, ומשפטים הם להיפוך, אז מעוררין גם בשמים שלא יקח שום אחד את החסד רק אנחנו, וזה שאמר ושמר לך… (דברים עקב תע"ר)

פרי צדיק:

וגם מצינו חסד לאומים וכו' שיש בהם מדת חסד והוא מישמעאל, שהוא פסולת החסד דאברהם, ועל ידי זה נמשך לכל אומות היונקים ממנו, ואצלם הוא חטאת, כמו שכתב בפרק קמא דבבא בתרא י', שכל כונתם להתייהר ולקנטר לישראל ושאר כוונות רעות. (בראשית וישלח א)

חכמה ומוסר:

עוד נתפעלתי בהלל "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"… אפילו העונש חסד הוא, והנה מדרך האדם כשחברו מקניטו, וכל שכן עבדו, כשהוא כועס עליו שופך זעמו בלי חמלה, ומדת הקב"ה אינה כן, כמו שמצינו בהפטרת העברה בירמיה א' י"ד, כי הנני קורא ודברתי משפטי אותם וגו'… היש רוגז גדול מזה… היתכן שבתוך כך יראה אדם אהבה יתירה, והנה בתוך כך שם ב': זכרתי לך חסד נעוריך וגו', התבונן נא על החסד הזה שעשו ישראל עם הקב"ה, מי הוא שנותן מזון בארץ זרועה, הלא הוא יתברך, ומדבר וארץ זרועה הלא אחת הם לפניו יתברך, ומה זה החסד? ועוד האם הם עשו את החסד, הלא דור המדבר עשו, ולא די עוד זאת, אבל נאמר עוד שם קודש ישראל לה' וגו' כל אוכליו יאשמו וגו', היש מתוק מזה, בתוך הרוגז וחרון האף… (חלק א סימן קלה)

דברנו תחילה על חומר הענין של הכופר בטובתו של חברו, יען כי העולם חסד יבנה, (תהלים פ"ט ג'), על ידי החסד זה לזה העולם מתקיים, והנה כפיית הטובה היא נעילת דלת לעשות חסד, והרי זה ממחריבי העולם. והנה יש חסד שהוא לפי שעתו, לחם לאכול, וכיוון שאכל כבר הלך החסד, ויש חסד קיים, היינו הנותן לחברו כלים להתפרנס בהם, וכל זמן שהכלי קיים, קיים חסד חבירו, והכופר בחסד כזה חרפתו ועוונו גדול. והנה המתחסד עם חברו בחסד יותר קיים, צריכה להיות החזקת הטובה יותר, לפי ערך הקיים… והנה כשנשים לב על טובת השי"ת הרי תרתי לטובתנו, כל שעה ושעה וכל רגע ורגע הוא נותן חיים ובריאות… וגם טובת הנפש הנצחית, ולכן צריכה להיות החזקת הטובה לו יתברך הרבה מאד… (חלק ב סימן יא)

אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ (תהלים ל"ג). הענין  כי יש רחמים וחסד. גדר הרחמים שיכמרו רחמי האדם על ראות עיניו צער האדם, ויתמלא רחמים למלאות משאלות לבו, אף שיכול להיות שזה רעתו… ולכן יכול להיות רחמים גם לאיש רע לב, כי רחמנות היא רק להשקיט לבו ההומה על צערו של זולתו, אף שאין טבעו לדרוש טובת זולתו בינו לבין עצמו, מה שאינו כן מדת החסד, היא לדרוש טובת זולתו, אף שהנדרש אינו רוצה…  (שם סימן לב)

רבינו ירוחם:

ומזה יצא לנו הערה גדולה, כשנתבונן בכל דיני התורה נראה וניכר שהיסוד הוא עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט ג'), ומיסוד החסד נובעים כל דיני התורה. האדם והתורה המה רק חסד, תחילת היצירה היא חסד, מפני שרצה הקב"ה להיטיב עם ברואיו ולא אחרת… כל דמות האדם ותבניתו וכל הנהגתו ודיניו נובעים מהשורש של חסד, כל דיני בין אדם לחברו המה מהיסוד של קיום העולם, כמו גזל, וכל קיום העולם בנוי על חסד, נשמת התורה היסוד היא חסד… (דעת חכמה ומוסר ג' סימן צט)

…כי אמנם יש בתורה כמה מיני מדורים, משפט, אמת, יושר, ענוה וכדומה, כל אחד הוא אמנם מדור גדול ורב, עולם מלא וחשוב לעצמו, אבל חוט השדרה של התורה שהכל מכוון אליו, הנה זה חסד. ענין החסד הרצון להיטיב, זהו חוט השדרה של תורתינו הקדושה, הוא האמצע של הכל, אבל משפט הוא רק לשמירת החסד, וכן אמת, זהו ענין שמצינו "חסד ואמת", כי יש חסד שאינו של אמת, ומובן שחסד כזה אינו חסד…  היסוד שעליו נבנית הבריאה הוא חסד, על יסוד של משפט לא תוכל הבריאה להבנות, כי העולם אינו יכול להתקיים על בני בית האסורים… היסוד הגדול הוא חסד, ולזה יש משפט, יש עונשים בעד המפריעים וסותרים את הבריאה סותרים לחסד. 

ויוצא לפי זה מהפכה גדולה למעשה. כסבורים אנו שלפי מדרגתנו הנה עבודתינו היא רק בענין משפט, בנזיקין, שלא לגזול ולא להזיק וכו', אבל מי הוא זה אשר יהיה במדרגה כה רמה שיוכל לעסוק בעניני חסד, אבל לפי דברינו, הלא ההתחלה של הכל הלא הוא דוקא החסד,   הצעד הראשון של האדם הוא חסד,   מההתחלה עד הסוף צריך להיות העיקר החסד, ואם יחסר העיקר, הרי הכל דברים בטלים ומבוטלים, כי הכל הנם רק שומרים לראש…

…בעד שום חטא אחר לא חרבה סדום, עיקר העיקרים הוא מפני שחסד לא היה אצלם, ויד עני ואביון לא החזיקה, כי חסד הוא החיים, ובלי חסד זה חורבן, רואים אנו איפוא מה זה חסד. ומובן בפשטות שבחסד לאברהם כלול גם פחד יצחק ואמת ליעקב, ומובן ששורש השרשים, לב האומה, הוא אברהם אבינו ע"ה, כי שורש השרשים, הנשמה היא חסד. (דעת תורה לך לך עמוד פז)

…שכל מה שאנו רואים מתורת חיים ואהבת חסד, הכל רק אור פניך, שהיא הסבה לכל הענינים שהשגנו, וכמדת הארת פנים מדת כל השגותינו… הארת החסד היא נקודת כל התורה, וממנה נובעים כל דיניה, וכמו שכלל הבריאה עיקר יסודה הוא החסד, כענין עולם חסד יבנה, רצה הקב"ה להיטיב עם ברואיו, כן כל עניני האדם תורתו ודיניו, הכל נוגעים מהשרש של חסד… ומזה שכל הפלפול בתורה והמשא ומתן שבה השורש הוא חסד, ולא מיבעיא אלה המצוות שהנם בפירוש בעשיית החסד, אלא גם כן הדינים אשר לבין אדם לחבירו, אם כי המה ענינים שהשכל מחייב אותם, ואנו מדמים שדינים ומשפטים המה חיובים מוכרחים מצד הטעמים שבהם ולא מצד החסד, אבל זה בא מגודל הטעות שבנו, שמצות החסד היא רק כמילתא דחסידותא בעלמא, ואדרבא, יסוד הענין הוא, שגם חסד דינא הוא, הלאו דלא תגזול… העיקר מטעם החסד שבו, שלא יגרום לחברו כל חסרון וכל צער… וכמו כן בדינים שבין אדם למקום ענין של חסד הוא… כביכול היינו לעשות נחת רוח ליוצרו… (דעת תורה שמות עמוד רצו, וראה שם עוד)

בדברינו לעיל הבאנו מאמר חז"ל (סוכה מ"ט) אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה… הנה צדקה שגדולתה מרובה כל כך עוד יותר מכל הקרבנות, והנה חז"ל הקדושים העבירו עליה מחק, שעם כל גדולתה אינה אלא כזריעה לחוד, וגם ספק אם יבא ממנה לידי אכילה, ודוקא בהחסד שבה, כי אז תקרא בגדר קצירה, והקוצר ודאי שאוכל… והשתלמות הצדקה אינה אלא דוקא בהחסד שמניח במעשה הצדקה, בהטרחה להוליכה לביתו וליתן לו פת אפויה וכדומה, דברים שמראה בהם כוונתו וחשקו להתחסד עם חברו, החסד הוא נשמת כל מעשה הצדקה, ובלתי היא ממש כגוף בלי נשמה. וכשאמרו עוד יותר כי לאו דוקא בצדקה אלא גם בתורה כולה עיקר נקודתה הוא החסד, ותלוי באם התורה לשמה זו היא תורה של חסד, ולאיכא דאמרי בללמדה היא תורה של חסד. ולהבין הדברים יש לעמוד בכלל על ביאור הדברים של לומד על מנת ללמד… והפירוש, כמו שהעולם חסד יבנה, וחסד ה' מלאה הארץ, וכן התורה שתחילתה וסופה וכל כולה הנה חסד, כן הוא היסוד גם עם האדם, דמותו תבניתו וכל מהותו הוא מציאות אחת של חסד, מוטבע הוא האדם בכח תשוקת אהבת חסד נערצה, והכח הזה דורש הוא תמיד רק בעד זולתו, ואברהם אבינו ע"ה עת לא יכול היה להיטיב, היה חולה ממש…

כמובן שכל זה הוא תאור של אדם שלם בכל תקונו ומעלתו, אבל חבל על האי שופרא שנתהפך מקצה לקצה, אחרי חטאו של אדם הראשון, אשר אהבת עצמו כבר נתהוה אצלנו רחמנא ליצלן להאל זר אשר בקרבנו, וכשהוא לפעמים כבר מיטיב לזולתו הוא בהיפוך, מתוך אהבת עצמו. מכל הלין נמצא, כי ענין של חסד אינו כמצוה בעלמא, אלא הוא תורה שלמה של חסד, תורת האדם כתקונו אשר הוא רק לזולתו בלי גבול ותכלית…

ובזה נבין גם כן אמרם כי תורה שלא לשמה אינה תורה של חסד, היינו כי בגדלות התורה גם כן ישנן מדרגות, וגם בתורה יש ענין של זריעה וקצירה, והשתלמות התורה היא דוקא אם תורת חסד על לשונה, כי החסד הוא העיקר והכלל הגדול של תורה, ולשמה היינו כי מקדיש הכל לכבודו יתברך ולא לעצמו, והוא הוא החסד של תורה… אבל הלומד שלא ללמדה, אם כן כונתו לעצמו ולא לזולתו, הנה אם כן מציאות תורתו אינה כבר של חסד, ובה אין קצירה… (שם עמוד ש)

נקח נא לדוגמא מדת החסד, מורגלים אנו לחשוב בה, כי מדתה היא לעשות טוב עם אחרים, אמנם זה טעות הוא, הרי מקובל אצלינו שכל סוד הבריאה הריהי רצה הקב"ה להיטיב עם ברואיו… וכפי שאנו מורגלים שהטבה היא עם זולתו, מה שייך ביצירת הבריאה להיטיב עם זולתו, בעוד שלא היה כלל הזולתו… אלא שזהו יסוד הדברים  הטבה אינה עם זולתו, היא מדה לעצמה, שאינה מתייחסת כלל לזולתו, הטבה היא מעיין המתפרץ ממנו טוב בלתי תכלית, וטוב עושה טוב מבלי התייחס אל זולתו,   והלזולתו אינו אלא "היכי תמצא", כתוצאה מהמדה… (דעת תורה דברים ב עמוד קיב)

מכתב מאליהו:

בדור המבול נאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס, נמצא שענין המבול הוא הוראה על תוצאות החמס, שהוא מאבד את עצמו… ועל כן ההצלה מן המבול לא היתה אלא בהפכו, בכח החסד. נצייר לעצמנו, נח ובניו ומשפחתו שמשו והאכילו עשרות אלפים בעלי חיים כל אחד בזמנו ובמזונו במשך שנה תמימה, הרי זו פעולה של גמילות חסדים מאין כמוה חסד זה הוא הרוחניות שבענין התיבה, בחינת האבן הטובה שהיתה מאירה בו…

הענין הוא שיש חסד שהוא בחינת התחסדות גמורה, שכל הלב שואף רק לחסד ומצטער אם חסרה ההזדמנות להתחסד, כגון אברהם שהצטער שלא מצא אורח עובר כחום היום, ויש חסד של חובה, שעושהו בהכירו את הכרחיותו, אבל לא יצטער אם לא יזדמן לו לעשות חסד. חסד זה שרשו בצדק, וזוהי דרגתו של נח איש צדיק תמים, אבל לא חסיד, אולם אברהם אבינו ע"ה זכה לבחינת ההתחסדות הגמורה, שהיא למעלה מן המדות, לשמה גמור, ועל כן זכה לארץ ישראל, שבחינתה הראייה הבהירה בהשפעה ישירה מאת הקב"ה, בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה, והיא גדר הנתינה לשמה ממש, כי רק המתחסד רואה תמיד כל חסדיו יתברך, ובדרגה זו לא שייך המבול כלל, אבל נח לפי דרגתו לא היה יכול להנצל בארץ ישראל, והוצרך להצלה של תיבה… (חלק א, תיבת נח, עמוד קנה)

מדת הצדק היא למלאות את חיובו, אולם מדת החסד היא השאיפה לעשות למעלה מחיובו, וזה נקרא "גנאי" בפי חז"ל, אם הצדיק לא הגיע לידי זה. בזה היה אברהם גדול מנח.(שם עמוד קנט)

מי ששורש שאיפתו בחסד, ואף היראה והאמת שלו יראה ואמת שבחסד,  הן יתכן ששאיפתו המופרזת להתחסד תביאהו שיפזר ממונו יותר מיכלתו, ואם אין לו גם ילוה ממון מאחרים ויפזרנו עוד, וסופו שהחסד יביאהו לגרום הפסד לאחרים, וכן אפשר עוד שבמדת חסדו ירחם גם על אכזרים ויגרום על ידי זה אכזריות לרחמנים, כמאמר חז"ל על שאול. ועוד אפשר שיכשל בחסד דטומאה, שהיא תאוה… זהו גורל החסד שלא יוגבל על ידי מדת הגבורה… אבל מדת האמת מאחדת את החסד והגבורה כאחד,  בשאפה למצא את נקודת האמת כחוט השערה בכל בעיה והחלטה, זהו גדר התורה הקדושה תורת אמת, מי שעיקר שאיפתו אמת לא יכשל לעולמים כי האמת לא תמשכנו לעולם לשום צד של קלקול… (שם המדות בקיצוניותן, עמוד קסד)

בחובת הלבבות כתוב, שהמרחם על הזולת ומטיב עמו משום רחמנות, מבחינת מה מרחם ומיטיב עם עצמו, כי נותן כדי להפיג את צער עצמו… אמנם הרגשת חסרון חברו כחסרונו היא מעלה גבוהה ומדה טובה מאד, והלואי והיינו זוכים לה תמיד, אבל  אין זו מעלת החסד, אלא מעלת הרחמנות.  בעל מדת הרחמנות עושה מעשיו מחמת מניעים חיצוניים המעוררים את מצפונו… שונה ממנו בעל מדת החסד, זה  הרודף חסד והשואף לחסד בכל מהותו,  ואין לו כל מניע אחר אלא עצם החסד בלבד. הוא אינו זקוק למניעים חיצוניים לעוררו למעשה ההטבה, כי החסד ממלא את כל פנימיותו, ונובע ממנו תמיד, עד שרואה בכל חייו רק הזדמנות לחסד…

הרי לך ההבדל שבין חסד להטבה ורחמנות,  איוב השלים רק את החסר לאורחים, זוהי רחמנות, אבל אברהם נתן אפילו מה שלא היה חסר להם,  כי מדת החסד היא אהבת עצם הנתינה… (שם עבודת החסד אל אברהם, עמוד קעה)

…ואפילו אם האורחים עובדי עבודה זרה פחותים המשתחוים לאבק שברגליהם, אדרבא זהו חסד פנימי ונעלה יותר. ועולם החסד הטהור, שהוא עולם הנתינה, גבוה מעולם הנבואה, שהוא עולם הדביקות וקבלת השפע… (שם עמוד קפא, ראה שם עוד)

כח הכלליות הוא כח הנתינה, כח החסד, על ידו משלים האחד את חברו השלמה הדדית, כי הנותן משלים למקבל את אשר חסר לו, והמקבל משלים לנותן באפשרו לו את הנתינה, ובדרך זו מתאחדים שניהם בשלימות אחת…   כח החסד הולך ומתפשט , עד שכל הבריאה כשהיא בתיקונה מתאחדת בשלימות להויה אחת, זהו ענין הכלליות שבבריאה, וכח ההתכללות, הכשרון להתאחד עם חבריו ולהשלימם ולהתמזג עמהם בכל צרכיהם והרגשותיהם הוא כח החסד…

והנה לא תתכן עשיית החסד והשלמת חברו, אלא בדבר שמכיר האדם שחברו חסר בו, על כן אדם שמדרגתו גשמית, דרך תיקונו היא שיגיע לחסד ולאהבת הבריות בדרגתו הוא, שיגמול שפע של גשמיות לזולתו. אך כיצד יעלה ויהפך לאדם רוחני, להרגיש שהרוחניות היא עצם המציאות, ולבטל את היש הגשמי בלבו? שינוי ערכים זה לא יעשה אלא בהבחינו כי טובה הרוחניות עבור עצמו, וכי רק בה טמונה אפשרות האושר שלו, והיינו בכח הגבורה… אז ישתדל לעשות חסד ברוחניות שלו, להשפיע רוחניות לכל סביביו. כן הוא בכל המדרגה, היא מתגלית לו על ידי הגבורה, ומשתלמת בכח החסד… לא יתערבו החסד והגבורה לשמש בבת אחת, אלא יתחלפו בזה אחר זה, זו היא דרך העליה… אי אפשר לעשות חסד אלא במה שנתברר לו, לפרטיותו, שהוא טוב, ואם כן מי שמתעסק להשפיע רוחניות לאחרים טרם שהכיר ערכה האמיתי עבור עצמו, אין זה אלא הטעאת היצר… יש המרבים בנתינת צדקה, אבל במדה שלא יוגרם להם חסרון מורגש על ידי נדבתם, ואולם למדנו "אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה" (סוכה מ"ט), פירוש, שמדת הצדקה האמיתית היא, שיעשה חסד בדברים שהיה יכול להפיק מהם הנאה לעצמו… וגם ברור לו שהמקבל יפיק מהם הנאה.

אך מנין לאדם כח הצמיחה ודחיפה לעליה רוחנית? החסד כשלעצמו לא יתן לו את הערכים הרוחניים האחרים הנחוצים לעלייה, שהם גדלות בתורה, מדרגות הקדושה והטהרה, יראת שמים ועשיית מצוות לשמן… עליה זאת לא תתכן בלי כח דוחף ומניע שיביא לידי תהליך זה. כח זה הוא למוד התורה, כי רק ממנה יכול האדם לשאוב את אהבת האמת, שתביאהו לרצות בעליה בכלל, רק בה ימצא את ההדרכה לעמוד בכל המבחנים שיתקל בהם בדרך עלייתו… (חלק ג דרך עליה, עמוד לג)