אורים ותומים

(ראה גם: בגדי כהונה-חושן, נבואה, רוח הקודש)

תנ"ך:

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה', ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד. (שמות כח ל)

ולפני אלעזר הכהן יעמד, ושאל לו במשפט האורים לפני ה', על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה. (במדבר כז כא)

וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. (דברים לג ח)

וישאל שאול באלקים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל, ולא ענהו ביום ההוא. (שמואל א יד לז)

וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה, ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד… (שם כג ט)

וישאל שאול בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים גם בנביאים. (שם כח ו)

ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הגישה נא לי האפוד ויגש אביתר את האפוד אל דוד. וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו, ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. (שם ל ח)

ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתומים. (עזרא ב סג)

זהר:

תא חזי כל אלו אבנים (שהיו בחשן), היו עומדות בדרך אות ונס, וכולן כשהיו מאירות אז היו מאירות פניו של הכהן הגדול, והאותיות היו מאירות ובולטות שיהיו ניכרות (מן האבנים) ולחוץ. וכשהיו מאירות פניו של כהן גדול, אז היה ניכר בליטת האותיות שהוא לטוב, ובזה ניכר הכהן אם הוא צדיק או לא, ועל כן הכל היה באות ונס, והעמידו.

ר' אבא היה מצוי לפני ר' שמעון, אמר לו זה שכתוב, ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, ולמדנו, אורים שמאירים הדבר שצריך, (דהיינו מה ששואלים). תומים היינו שמשלימים דבריהם, (אבל הפירוש אינו מספיק), עוד אנו צריכים לדעת.

אמר לו, ודאי, וכך הוא, חשן ואפוד הם כנגד אורים ותומים. וזה סוד תפילין, וקשר של תפילין שהם כנגד ב' אלו. פתח ואמר, וראית את אחורי ופני לא יראו… כנגד זה, אורים היינו שמאירים בדבריהם (דהיינו ז"א) מראה המאירה, תומים שמשלימים בדבריהם, (דהיינו המלכות, המאירה בהארת חכמה בסוד הכתוב וראית את אחורי שבה כל השלמות)… (פקודי קפב, ועיין שם עוד)

כתוב, ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, והרי העמידוהו, את האורים, שמאירים שהוא סוד מראה המאירה, (דהיינו ז"א), וזהו חקיקות של השם הקדוש בסוד מ"ב, שבהם נבראו העולמות, והאותיות היו שקועות בו, (דהיינו בהעלם החכמה). ואת התומים, הוא סוד אלו האותיות הכלולות במקום המראה שאינה מאירה, (שהיא המלכות), שהיא מאירה בע"ב אותיות חקוקות, שהוא סוד השם הקדוש, (שהשם ע"ב הוא סוד גילוי אור החכמה שבמלכות), וכולם נקרא יחד אורים ותומים.

תא חזי, כאשר אלו האותיות (של השם מ"ב) שקועות שם (בחשן המשפט), בכח ההוא, (שהיו שקועות), מאירות אותיות אחרות שבשבטים מאירות או שנחשכות הכל הוא בסוד ההוא של אלו האותיות של השמות הקדושים שאמרנו, (דהיינו השם מ"ב), ואלו האותיות של שמות הקדושים (דמ"ב), הן באות על סוד התורה (שהן מתגלות בז"א הנקרא תורה), וכל העולמות נבראו בסוד אלו האותיות, אלו השמות (דמ"ב) היו גנוזים ושקועים שם, (בחשן), ושמות השבטים היו בולטות אותיותיהם למעלה, ועל כן, הכל הוא מסוד אלו האותיות, וכבר העמדנו הכל… (שם רסח, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

…מיד יועצים באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים, אמר רב יוסף מאי קרא, דכתיב ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב… ואביתר אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי, כרתי שכורתים דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם. (ברכות ג ב)

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו… ואילו אורים ותומים לא קאמר (שאול), משום דקטליה לנוב עיר הכהנים, ומנין דאחילו ליה מן שמיא… (שם יב ב)

…אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים. (יומא כא ב)

באלו (שמונה בגדים) נשאלין באורים ותומים, ואין נשאלין אלא למלך, ולאב בית דין ולמי שהציבור צריך בו. (שם עא ב)

…כי אתא רבין אמר נשאל איתמר (לאו משמש בהן איתמר, אלא נשאל בהן איתמר, בגדים שכהן גדול משמש בהן, משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים, שהמלך נשאל לו בהן, רש"י). תנו רבנן כיצד שואלין, השואל פניו כלפי נשאל והנשאל פניו כלפי שכינה, השואל אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה, והנשאל אומר כה אמר ה' עלה והצלח. רבי יהודה אומר אין צריך לומר כה אמר ה' אלא עלה והצלח. אין שואלין בקול, שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו, שנאמר ושאל לו לפני ה', אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה, אין שואלין שני דברים כאחד, ואם שאל אין מחזירין אלא אחד, ואין מחזירין לו אלא ראשון, שנאמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול וגו', ויאמר ה' ירד. והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון, דוד שאל שלא כסדר והחזירו לו כסדר, וכיון שידע ששאל שלא כסדר, חזר ושאל כסדר, שנאמר היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול, ויאמר ה' יסגירו. ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שנים, שנאמר וישאל דוד בה' לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו, ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. ואף על פי שגזירת נביא חוזרת, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר במשפט האורים, למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירין את דבריהן, תומים שמשלימין את דבריהן. ואם תאמר בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו, הם שלא ביחנו אם לנצח אם להנצח, ובאחרונה שביחנו הסכימו, שנאמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם, לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל, ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך. כיצד נעשית, רבי יוחנן אומר בולטות, ריש לקיש אמר מצטרפות. והא לא כתיב בהו צד"י, אמר רב שמואל בר יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם, והא לא כתיב טי"ת, אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם. מיתיבי כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, אביתר ולא עלתה לו, שנאמר ויעל אביתר עד תום כל העם וגו', סיועי הוה מסייע בהדייהו (כהן בהדי אורים ותומים, הלכך אם כהן כשר היה וראוי לשרות שכינה עליו האותיות בולטות או מצטרפות על ידו כשנשאלין בו, ואם לאו לא בולטות ולא מצטרפות, רש"י). ואין שואלין אלא למלך, מנא הני מילי אמר רב אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו', הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה, וכל העדה זו סנהדרין. (שם עג א)

רב נחמן אמר, בימי דוד זימנין סליק וזימנין לא סליק, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, שאל אביתר ולא עלתה לו, שנאמר ויעל אביתר. מתיב רבה בר שמואל ויהי לדרוש אלקים כל ימי זכריה המבין בראות אלקים, מאי לאו באורים ותומים, לא בנביאים. תא שמע משחרב בית המקדש ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים. ואם לחשך אדם לומר ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים, אמור לו, כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח… (סוטה מח ב)

…ולא נתחלקה (ארץ ישראל) אלא באורים ותומים, שנאמר על פי הגורל, הא כיצד, אלא אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר, זבולן עולה תחום עכו עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו… (בבא בתרא קכב א)

…שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר… (שבועות יד א)

תלמוד ירושלמי:

ולמה נקרא שמם אורים שהן מאירין לישראל, ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך, שבעת שהיו ישראל תמימין היו מכוונין להן את הדרך, שכן מצאנו שבידו להן בגבע בנימין. אמר רבי יהודה חס ושלום לא בידו להם בגבע בנימין, שבראשונה אמר עלה ולא אמר נתתיו, ובשנייה אמר עלה ואמר נתתיו. ואין נשאלין שתי שאילות כאחת, אם נשאלו אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השניה, ואית תניי תני משיבו על השניה ואינו משיבו על הראשונה, ואת תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השניה… אית תניי תני הקול היה שומע, אית תניי תני הכתב בולט, מאן דאמר הקול היה שומע, ניחא, דכתיב וישמע את הקול, מאן דאמר הכתב היה בולט והא לית חי"ת בשבטים, ולא צד"י ולא קו"ף בשבטים, אברהם יצחק יעקב כתוב עליהן, והא לית טי"ת בשבטים, כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן. (יומא לח ב)

מדרש רבה:

אמר רבי שמואל ב"ר יוסי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר (שמות כ"ח) והיו על לב אהרן. (שמות ג כב)

מוטב היה לו (לשאול) לשאול באורים ותומין של מעלן, ולא באוב וידעוני של מטה… ויאמר שאול צר לי מאד, ולמה לא אמר לו באורים ותומים, אמר ר"י ב"ר חייא לב יודע מרת נפשו, שאילו אמר לו באורים ותומים היה לו לומר אתה הוא שגרמת על עצמך, לא אתה הוא שהכית נוב עיר הכהנים… תנו רבנן על ה' חטאים נהרג אותו צדיק… ועל ששאל באוב וידעוני ולא דרש את ה'. (ויקרא כו ז)

אמר ר' לוי דואג לא נטרד אלא שהיה ממרה בית דין, אמר לשאול אין נשאלין אלא למלך בלבד, אמרו לו אבנר ועמשא, אמרו רבותינו נשאלין למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו, ודוד צורך הצבור היה בו, והיה ממרה ואומר אין נשאלין אלא למלך בלבד… (שמואל א פרק כב, קלא)

…מיד ויבקש דוד את פני ה', מאי היא, אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים, מאי משמע, אמר רבי אלעזר אתיא פני פני, כתיב התם ולפני אלעזר הכהן יעמוד, וכתיב הכא ויבקש דוד את פני ה'. (שמואל ב פרק כא, קנג)

מדרש הגדול:

חשן משפט, מלמד שהוא נעשה לדין, וכן הוא אומר ושאל לו במשפט האורים (במדבר כ"ז), בסדר האורים לא נאמר אלא במשפט האורים, מלמד כשהן יוצאין למלחמה שואלין באורים ותומים אם לנצח אם לינצח, לכך נאמר חושן משפט. (שמות כח טו)

את האורים ואת התומים, אימתי הוא עושה דין, הוי אומר בשעת המלחמה. לא היו מוציאין למלחמת הרשות עד ששואלין באורים ותומים, כדי לידע אם נגמר דינה שלאומה זו ליפול בידן או לאו. וכך הן שואלין נעלה או לא נעלה… ותומים שמתמימין דבריהם, שכך אמרו, גזירת נביא חוזרת, וגזירת אורים ותומים אינה חוזרת… תנו רבנן כיצד אותיות נראות, ר' יוחנן אמר בולטות, ור' שמעון בן לקיש אומר מצטרפות. כיצד בולטות, בזמן שאומרין לו מן השמים "עלה" בולט עין של יעקב מאותיות שליעקב, למד שללוי, ה"י שליהודה, והכהן קוראן עלה. ובזמן שאומרים לו מן השמים אל תעלה, בולט אלף שלאברהם, למד שללוי, תיו שלנפתלי, עין שליעקב, למד שלזבולן, הי שליהודה והכהן קוראן אל תעלה. וכיצד מצטרפות, נעקרות אותיות אלו ונעשות זו אצל זו תיבה אחת, בדבר זה נחלקו והלכה כר' יוחנן, וכשבולטות אין בולטות כולן כאחד אלא אות אחר אות כדי שידע התבה כמות שהיא, לפי שיש שמות אותיותן שוות ואין הגיונן שווה, כמו אליעם עמיאל… ובבית שני אף על פי שלא היתה שם רוח הקודש, עשו אורים ותומים כדי להשלים שמונה בגדים, ואף על פי שלא היו נשאלין בהן. (שם שם ל)

תרגום יונתן:

ותתן בחושן דינא ית אוריא דמנהרין מליהון ומפרסמין טמירן דבית ישראל, וית תומיא דמשלימין בעובדיהון לכהנא רבא דתבע אולפן מן קדם ה' בהון, דבהון חקיק ומפורש שמא רבא וקדישא דביה אתברין תלת מאה ועישרתי עלמיא… (שמות כח ל)

…ויהי כד יתכסי מניה פתגם וישאיל ליה בדין אורייתא קדם ה' על מימרא דאלעזר כהנא יהון נפקין לסדרי קרבא, ועל מימריה יהון עלין למידון דינא… (במדבר כז כא)

רש"י:

את האורים – הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החושן, שעל ידו הוא מאיר ומתמם דבריו. ובמקדש שני היה החושן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו שם לא היה בתוכו, ועל אותו כתב הוא קרוי משפט… (שמות כח ל)

…החלקים לא עשו אלא על ידי גורל, והגורל היה על ידי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא, אלעזר היה לבוש באורים ותומים, ואומר ברוח הקודש… (במדבר כו נד)

ויקרב – לפני החושן שהשבטים כתובים בו, וכהתה אבנו של יהודה. (יהושע ז טז)

אבן עזרא:

יש שאלות קשות בדבר האפוד והחשן, כי משה לא עשה רק אפוד אחד, והנה כתוב אפוד ירד בידו, ואיננו אפוד משה, כי אין כתוב האפוד הידוע… ולא היו שואלים רק בחשן המשפט, שהיו עליו עולים האורים והתומים, וככה כתוב במשפט האורים לפני ה' ואין טענה מן הגישה האפוד כי החשן דבק עמו והאורים עם החשן, וכן כתוב עד עמוד הכהן לאורים ולתומים, וכתוב תמיך ואוריך, והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר, והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון, והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר, והנה אינו אפוד משה.

וקשה שאלה מזאת כי האורים אינם אבני חשן, כי הנה כתוב ומלאת בו מלואת אבן, וזהו מעשה החרש הוא, לא מעשה משה, ואחר כן אמר למשה ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים… והנה על דרך הפשט אין האבנים המאירים ולא המתמימים, כי השאלה היא באורים ותומים, והנה לא ידענו מה הם… ועוד שאלה אחרת כי לא נוכל לומר כי האורים הם עצמם התומים, כי כתוב לאורים ולתומים, ועוד כי מלת לאורים גם תומים לשון רבים, והנה דברים רבים הם. ורבינו שלמה אמר כי האורים והתומים היו כתבי שם המפורש, ואלו ראה תשובת רבינו האי לא אמר ככה. וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחשן, רק ארמוז קצת הסוד אולי יבינהו מי שהוא ידע דעת עליון. והפתח שיוכל לבא אל הסוד שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן הששה על כתף השנית, ואלה הם כפי המחשבה, על כן הם באבן אחת… ובעבור הנטיה אמר וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת, והיה החשן כפול, כי שם היו האורים והתומים שמורים עד עת הצורך, אז יתנום מחוץ אל החשן, והנה אבני שוהם שוות ומעין אחד, ואין ככה אבני החשן… ומלת אורים מגזרת חמותי ראיתי אור, ותומים שהם תמימים, והאורים לא התומים זהב וכסף היו…

והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חשב, רק כי אין שם חשן ולא אורים ואשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט יוכל להשיב לשואל מדמיון האפוד לבדו רק לא בכל עת. ואלו הואלתי לגלות זה הסוד לא יכולתי לכתבו כפי המכתב שחברתי בפירוש הספר כלו, כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות וסוד מלאכת שמים… (פירוש, לדעת אבן עזרא ניתנה לאדם דעת העתיד בידעו חוקות השמים, ונתן ה' למשה לעשות כלים שיוכלו להתבונן בם תמיד)… (שמות כח ו)

רמב"ן:

ונתת אל חושן המשפט – סבר ר' אברהם להתחכם בענין האורים והתומים, ואמר כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם, כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל, ולא אמר כלום. אבל הם כדברי רש"י, שכתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן, ולכך הוצרך להיות כפול, והראיה כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנין, לא הוזכרו להם בצוואה ולא במעשה כלל ופרט בבגדים ויעש את האפוד, ויעש את החושן, ולא אמר ויעש האורים והתומים, ואלו היה מעשה חרש וחכם היה מאריך בהם יותר מן הכל… ואם אולי ירצה לקצר בהם לעמקם, היה אומר ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר, זהב טהור תעשה אותם או כסף מזוקק. ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר ועשו ארון ועשית שולחן וכן כלם… והנה באורים ותומים אמר ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, לא צוה אותו בעשייתם, והזכירם הכתוב בה"א הידיעה, ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו, שאמר בצוואה ונתת אל חשן המשפט, ובמעשה ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנין ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה, והיו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים.

והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן, כמו שאמר ויתן עליו את האפוד, ויחגור אותו בחשב האפוד, וישם עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן. והענין הוא כי היו שמות קדושים מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו, היה הכהן מכוין בשמות שהם אורים והאירו לעיניו אותיות יהודה, יו"ד מלוי, ועי"ן משמעון, ולמ"ד מלוי, וה"א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו, או שהאירה הפעם אחרת לנגד עיניו ה"א מיהודה. והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן, עדיין לא ידע סידורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן יהודה יעלה היה אפשר להעשות מהם הוי הד עליה, או הי על יהודה, ותיבות אחרות רבות מאד, אבל היו שם שמות הקדושים אחרים נקראים תומים, מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שההאירו לעיניו, כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו חוזר מיד ומכוין בשמות התומים, ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם יהודה יעלה. וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, והיא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני, לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים.

ואפשר שאחר שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיה בד, כאשר נאמר בשמואל נער חגור אפוד בד… וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלים בו ונענין לפעמים… ומה שאמר ר' אברהם שאלו ראה תשובת רבינו האי לא אמר ככה, כבר ראינוה וחשבנוה וידענו כי דעת ר' אברהם לא נתכוון אליה. (שם כח ל)

רד"ק:

ארדף – שאלה בלי ה"א, ואף על פי שאין שואלים ב' שאלות כאחת, עשה כן לדוחק השעה, ונענה. (שמואל ב ל ח)

רשב"ם:

האורים – השבעות שמות קודש המגידים, קל וחומר אם כחות הטומאה של העמים להבדיל מגידים העתיד. (שמות כז ל)

בעל הטורים:

חושן משפט – …ומה משפט ביום אף שאלת אורים ביום. (שמות כח טו)

אורים ותומים – בגימטריא אור ישראל. את האורים ואת התומים – בגימטריא שם של שבעים ושתים. (שם שם ל)

משנה תורה:

ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש, ולא היו נשאלין בהן, שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים. ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמונה בגדים לכהן גדול, שלא יהא מחוסר בגדים. (בית הבחירה ד א)

וכיצד שואלין, הכהן עומד ופניו לפני הארון, והשואל מאחריו, פניו לאחרי הכהן, ואומר השואל אעלה או לא אעלה, ואינו שואל בקול רם, ולא מהרהר בלבו, אלא בקול נמוך, כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. ומיד רוח הקודש לובשת הכהן, ומביט בחושן, ורואה בו במראה הנבואה עלה או לא תעלה באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו. ואין שואלין על שני דברים כאחד, ואם שאל משיבין על הראשון בלבד. ואין נשאלין בהן להדיוט, אלא למלך או לבית דין או למי שצורך הצבור בו. (כלי מקדש י יא ויב)

רבינו בחיי:

את האורים – כתב של שם המפורש היה, וכבר נתבאר בפרשת ואתה תצוה, ומדרגה היתה ממדרגות רוח הקדש, למטה ממדרגת הנבואה ולמעלה מבת קול. ודע שההפרש בין נבואה ורוח הקדש, שבנבואה הרגשותיו וכחותיו של הנביא בטלות, ומשולל מדרכי העולם הזה, מופשט מחומר ומתבודד עם השכל, וזו היא מעלת ספרי הנביאים. ובמדרגת רוח הקודש הנביא הוא ככל אדם, אלא שיעוררו רוח עליוני ויופיעו דברים על לשונו, וזו מעלת הכתובים… (ויקרא ח ח)

ומה שהקדים התומים לאורים ואין דרך התורה בכך, אלא להקדים האורים לעולם מפני שהם עיקר השמות, אבל הקדים אותן להורות שאין אלו בלתי אלו, כי שניהם שלמות הענין… המדרגה השניה אורים ותומים שהם שמות הקדש שהיו מורים על עצם אספקלריא שאינה מאירה, אשר מתוכה התנבאו הנביאים כלן, הם המעידים על אמתתם, ורמז זאת בלשון האורים, שהם עיקר השמות, שהוא עולה לשם השכינה… (דברים לג ח, ועיין שם עוד)

אור ה':

ומהמיוחדים לזה הדבקות היו האורים והתומים שהיו נרשמים בהם שבטי י-ה בהגדלה וכבוד עם השם המפורש, כמו שבא בקבלה, וכאשר היו על לב אהרן, והוא הכהן הגדול בדורו שהיה שליח ישראל, והיה שם מלך או נביא המנהיג הכללות, בשוטט מחשבתם אל ההתאחדות הזה והדבקות היה ראוי ומחוייב שיושג אצילות השפעה האלקי, וכל שכן אם היה זה במקדש שהיה בית השם… (מאמר ב כלל ו פרק ב)

ואמנם לפי מה שבא בקבלה, הכהן בכיהונו באמצעות הכלי הזה שהוא אחד מיוחד מבגדי כהונה גדולה יתלבש ברוח הקדש בהתבודדותו בו על אשר ישאל, וידמה לו כאלו האותיות המפותחות בו בולטות כסדר אותיות התיבה אשר ירכיב מהם תשובת שאלתו. ואמנם היה זה לפי מה שבא בקבלה בג' תנאים, האחד בבחינת השואל, הב' בבחינת השאלה, ג' בבחינת הנשאל, אם בבחינת השואל שיהיה המלך או בית דין הגדול ולמי שצורך הצבור בו, ואם בבחינת השאלה בדבר שהיה כולל לכל ישראל, ואם בבחינת הנשאל, שיהיה כהן גדול שורה עליו, כמו שהתבאר כל זה בשבעה מכפורים. ואולם תאר הכלי לא נתפרשה בתורה ולא נצטוה בעשייתו זולת משה, והוא נאות למה שיראו קצת החכמים שיהיה בו כתב שם המפורש, וזה שהכהן הגדול שהיה מיוחד בעבודה כשהיה מסתכל בפתוח השבטים שבטי י-ה היתה מחשבתו מרחפת עליהם והיתה מתבודדת בהשגת השם הכתוב שם, ומתוך מחשבתו לעבודתו גזרה חכמת השי"ת שיתלבש ברוח הקדש וישיג תשובה נכונה לשאלתו ואמנם עם שהוא נס קבוע כשאר הנסים הקבועים בתורה, הנה לא ירחיקו העיון, וזה שהנביא עצמו יצטרך לפעמים אל הכנתו מחוץ, כענין אלישע שאמר ועתה קחו לי מנגן, ולזה הכהן הגדול ואם לא היה במדרגת הנבואה, הנה באמצעות ההכנות ובהשגחת השי"ת בכלל היה מתלבש ברוח הקדש, אחר שהיה הכהן ראוי לכך. (מאמר ג כלל ז פרק א)

דרשות הר"ן:

אמר ר' שמלאי (שבת קל"ט) בשכר "וראך ושמח בלבו", זכה אהרן לחושן המשפט על לבו… כבר הודיעונו רז"ל כי מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ודבר ידוע כי על ידי החושן נודעו העתידות, ודבר זו ראוי לנביא ולא לכהן, שלו ראויות העבודות במקדש, ושמא תאמר כי אחר שרצה ה' שהכהן ישמש בח' בגדים שהחושן מכללם, לכן זכה אהרן למעלה זו מצד כהונתו, אין הענין כן, כי החושן אינו מגיד העתידות מצד היותו חושן לבד, כי אם מצד האורים ותומים שבין כפליו, ואינם מכלל הבגדים, ולא הוזכרו במעשה בגדים כלל, ומשה לבדו נצטוה לעשותם… אם כן זכה אהרן לגמול טוב באותו ענין עצמו בו הראה את טוב לבו, וזכהו ה' בחלק נכבד בהגדת העתידות, אחר שלא נתקנא בנבואת משה. והודיעונו רז"ל ביומא ע"ג שהעתידות הנודעות על ידי אורים ותומים מחויבות יותר מהידועות בנבואה… הנה זכה אהרן למדרגה גדולה קרובה למדרגת הנבואה. ולא עוד אלא שזכה בה לו ולזרעו. (דרוש ג)

אברבנאל:

ושמח בלבו – ובשכר שלא נתקנא בנבואת משה זכה לאורים ותומים, שאינם מבגדי כהונה, וגם לא היו במקדש שני בבגדים, ובאמת היו שייכים לנביא ולא לכהן. (שמות ד יד)

חושן משפט – שבו ישפט הכהן על מה שישאלו בעניני העתיד הנוגעים לצבור, וישיב תשובה קצרה. יתרה עליו הנבואה שמגדת העבר, מצוות ותוכחות… האורים והתומים היו שמות קדושים שעוררו הכהן לנבואה בחשבו בהם… ונראה שהאירה אות אחר אות לעיני הכהן, וצרפם לתשובה.

ושאלו על כך, מדוע שאל יהושע הנביא באורים ותומים, אם מדרגתם למטה מנבואה, מדוע אין יעודיהם חוזרים כיעודי הנבואה, איך תהיה מדרגת הכהן הגדול בנבואה שפלה, כמדרגת משה רבינו שישיג אותה בכל זמן?

ונראה שכל זה לתועלת ישראל, שלפעמים אין הנביא מוכן לנבואה, וישאלו בהם. והגדותיהם לא ישתנו מפני השגחת ה' על האומה, ולבל ילכו אחרי מכשפים. ועיין שם על רמזי המקובלים… ובבית שני לא היו אורים ותומים, כי רק משה עשאם, וגם לא היתה זכות י"ב השבטים… (שמות כח טו)

…ומעלה זו צריכה שיהיה הכהן הגדול חסיד, כמאמר חז"ל חסידות מביאה לרוח הקודש. ולא זכו לאורים ותומים מטבע הכהנים, כי אם מזכות אהרן, וכר' שמלאי, על שלא נתקנא אהרן בנבואת משה הצעיר ממנו, זכה לאורים ותומים. (דברים לג ח)

הכתב והקבלה:

האורים והתמים – …והרבה תמהתי שלא מצאתי בדברי הרמב"ם כלום, כי בפרק ט' מכלי מקדש שמבאר כל פרטי מעשה חשן ואפוד ולא הזכיר כלל מאורים ותמים, לכן נראה לי שלדעתו אין אורים ותמים שמות קדושים, כדעת המפרשים, רק שנים עשר האבנים שהיו כתובים בשמות שנים עשר שבטי ישראל הם עצמם קראם הכתוב כאן בשם אורים ותמים, כי הם עצמם היו מאירים ותמימים בדבריהם בבליטת אותיותיהם אל הנשאל בהם… ואמר את האורים ואת התמים בכפל מלת את, אין מזה הוראה על ענינים נפרדים, כי גם בעצם אחד מצאנוהו כפול, את בנך את יחידך… ולא היו מחוברים באריגת החשן חבור תמידי עד שיעשה שניהם כגוף אחד, כי אם חבור תלוי, ולזה בלבישת הבגדים אמר ויתן עליו וגו', כי אחר שלבשו אריגת בגד החשן באופן שלא יזח מעל האפוד תלה בו את אבני האורים ותומים… (שמות כח ל)

רש"ר הירש:

האורים ותומים הם סוד, אורים ותומים רוצה לומר הארה ותמימות מוסרית. לנו ידועים התורות והמצוות הפועלים פעולה כזו על האדם להשלמתו, ואותם נושא הכהן על לבו כמשפט בני ישראל, רוצה לומר המשפט הראוי להם והמתאים ליעודם… (שמות כח מ)

…האורים ותומים היו מיוחדים להוראה במקרים מיוחדים בעלי חשיבות צבורית. על הכהן הגדול מוטל אם כן להמחיש בחייו את הוראת בית הדין ולהיות מופלא בהוראה, כפי שכל חייו צריכים להיות מושלמים. (ויקרא ד ג)

תומיך ואוריך – מקדים כאן התומים המורים על שלמות ותמימות המדות, ולא את האורים המורים על הארה שכלית, כי השלמות המוסרית היא שזיכתה אותם למדרגת כהונתם, ובכלל מצאנו ביהדות שאין גדולה שכלית נותנת לאדם שחרור מהמוסר. (דברים לג ח)

משך חכמה:

מכל חטאתיכם לפני ה' – …וזהו טעם רב הונא שאחר דוד ושלמה בטלו אורים ותומים, כי נתחלקו השבטים, ולא יכלו להצטרף שמותיהם זה עם זה… (ויקרא טז ל)

במשפט האורים – נראה שבבית ראשון היה רק זכריה, הכהן הגדול שבימי עוזיה, שהיה יכול לשאל ברוח הקדש באורים ותומים, ולכן לא דרשו כל הזמן באורים ותומים כי אם בנביא, וזה שכתוב בדברי הימים ב' כ"ו "ויהי לדרוש אלקים בימי זכריה המבין וגו'", (במדבר כז כא)

לפני משה ולפני הנשיאים – לא הזכיר את אלעזר, כי הבינו שאי אפשר לגזר גזרה כזו לתמיד, שיתנכרו השבטים זה מזה, וגזרת אורים ותומים שעל ידי אלעזר אינו חוזרת, דכתוב בה משפט. (שם לו א)