אסתר

(ראה גם: אחשורוש, גלות בבל, המן, מגלה, מרדכי, פורים)

תנ"ך:

ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת… לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה, כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד… ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים, ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה… ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי… (אסתר ב ז והלאה)

…ותאמר אסתר להתך, ותצוהו אל מרדכי. כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים, אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה, ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום… לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. (שם ד י)

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית… ותאמר אסתר אם על המלך טוב, יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו… (שם ה א)

ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב, תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד, ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, כי אין הצר שוה בנזק המלך… (שם ז ג)

ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו, ותבך ותחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים… ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו, יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי. (שם ח ג)

ותאמר אסתר עם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום, ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. (שם ט יג)

ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף, לקים את אגרת הפורים הזאת השנית… ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה, ונכתב בספר. (שם שם כט)

זהר:

…ושאלו זה לפני רב מתיבתא, והוא אמר, שהיה בעולם הזה כך, מאין לנו, כי כתוב, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, שנתלבשת באותה הצורה של עולם ההוא, מלכות (פירושו) רוח הקדש… וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש וראה לבוש ההוא של אור, צורתה נדמה לו למלאך אלקים, ופרחה נשמתו ממנו לרגע… (שלח רכט)

ר' יצחק פתח, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות וגו', מגלת אסתר נאמרה ברוח הקדש, ועל כן כתובה בין הכתובים, ויהי ביום השלישי, שנחלש כח הגוף, (מחמת התענית), ועמדה ברוח בלא גוף אז ותלבש אסתר מלכות, מהו מלכות, אם תאמר בלבושי יקר וארגמן, אלו אינן נקראים כן, אלא ותלבש אסתר מלכות, שנתלבשה במלכות העליונה הקדושה, ודאי שלבשה רוח הקדש. מהו הטעם שזכתה למקום זה (דהיינו למלכות), הוא משום ששמרה פיה שלא להגיד כלום, זה שאמר אין אסתר מגדת מולדתה… (חקת ע)

ואם תאמרו שם רע על אסתר, שהיא נטמאה באחשורוש, (ועם זה) זכתה שיתלבש בה רוח הקדש, (שהיא מלכות), זה שאמר ותלבש אסתר מלכות, (ואם כן הרי אתם מוציאים שם רע על המלכות), והרי אמר הקב"ה אני הוי"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים… ורבנן בעלי המשנה אמרו, שהמטרוניתא (שהיא מלכות), שנאמר בה, ומלכותו בכל משלה, (שהיא מושלת גם על הקליפות), ועל כן אחר שנתלבשה אסתר (במלכות, בסוד הכתוב ותלבש אסתר מלכות), שלטה אסתר על אחשורוש ואומתו, ונאמר בהם והרוג בשונאיהם. ואם תאמר שנתיחד עמה אחשורוש, חס ושלום, אף על פי שהיו בבית אחד (לא נתיחדה עמו), אלא כמו יוסף, שנאמר בו ותנח בגדו אצלה, שאינו נאמר לבושו אלא בגדו, שהוא לשון בוגדים בגדו,  שהיא בחינת חיצוניות שלו, שיש בה אחיזה לקליפה).

וכאן סתר גדול, ומשום זה אסתר הוא לשון סתר, ככתוב, אתה סתר לי, כי השכינה הסתירה מאחשורוש, ונתנה לו שדה במקומה, והיא חזרה לזרועו של מרדכי. ומרדכי שהיה יודע שם המפורש וע' לשון, עשה כל זה בחכמה, ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאפילו בלי זה, יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתיחד עמה, משום, אולי מתחלפה אשתו בשדה. (כי תצא ב והלאה)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן הלל זו מי אמרו… רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע, הם אמרו לא לנו, ומשיבה (רוח הקודש ואמרה להן למעני למעני אעשה). (פסחים קיז א)

א"ר זירא למה נמשלה אסתר לאילה, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן… (יומא כט א)

אמר רב שמואל בר יהודה, שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס… (מגלה ז א)

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס… תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה', דכתיב רפידתו זהב, יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר ויהי אומן את הדסה, והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים… לטוב לפני האלקים זה מרדכי ואסתר, דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. (שם י ב)

ויהי אומן את הדסה, קרי לה הדסה וקרי לה אסתר, תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה, על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים. רבי יהודה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר, על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו', ר' נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר, שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר. בן עזאי אומר אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית, כהדסה. ר' יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה, וחוט של חסד משוך עליה. כי אין לה אב ואם, ובמות אביה ואמה למה לי, אמר רב אחא עיברתה מת אביה, ילדתה מתה אמה. ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, תנא משם ר' מאיר, אל תקרי לבת אלא לבית, וכן הוא אומר ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת, משום דבחיקו תשכב הוות ליה לבת, אלא לבית, הכי נמי לבית.

ואת שבע הנערות וגו', אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת. וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי, ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי, ור' יוחנן אמר זרעונים, וכן הוא אומר ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים… ותהי אסתר נשאת חן, אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו… ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם, טעם בעולה טעם. ויעש המלך משתה גדול, עבד משתיא ולא גליא ליה, דלי כרגא ולא גליא ליה, שדר פרדישני ולא גליא ליה… ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר.

כאשר היתה באמנה אתו, אמר רבה בר לימא משמיה דרב, שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי. (שם יג א וב)

אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדי מלכות מיבעי ליה, אלא שלבשתה רוח הקדש. (שם יד ב)

תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם, שרה, ואביגיל, רחב ואסתר, ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי… ואמר ר"א אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. (שם טו א)

ותעמד בחצר בית המלך הפנימית, א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, אמרה א-לי א-לי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתיו כלב, שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, חזרה וקראתו אריה, שנאמר הושיעני מפי אריה. ויהי כראות המלך את אסתר המלכה, אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט. וכמה, אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה, ואמרי לה על שש עשרה, ואמרי לה על עשרים וארבע, במתניתא תנא על ששים… יבא המלך והמן אל המשתה, תנו רבנן מה ראתה אסתר שזימנה את המן, ר"א אומר פחים טמנה לו, שנאמר יהי שלחנם לפניהם לפח. ר' יהושע אומר מבית אביה למדה, שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', ר"מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד, ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים, ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת, ר"ש בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס, רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא, רבן גמליאל אומר מלך הפכפכן היה, אמר רבי גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי, דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים, רבה אמר לפני שבר גאון, אביי ורבא דאמרי תרוייהו בחומם אשית את משתיהם וגו'. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי, אמר ליה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי. (שם שם ב)

והא אסתר פרהסיא הואי, אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה, (אינה עושה מעשה, הוא עושה בה מעשה, רש"י)… (סנהדרין עד ב)

אסתר מן התורה מנין, ואנכי הסתר אסתיר. (חולין קלט ב)

סדר עולם:

בשנת ג' למלכו עשה משתה וגו' (אסתר א'), כל ארבע שנים היתה אסתר מוטמנת בשושן הבירה, ותלקח אסתר אל המלך וגו' (שם ג'), כל ה' שנים היה המן כונס שלל למרדכי… (פרק כט)

מדרש רבה:

ויהי אומן את הדסה היא אסתר, רב אמר בת ארבעים היתה, ושמואל אמר בת שמונים שנה, רבנן אמרי בת שבעים וחמשה. (בראשית לט כ)

…מדבר במלכותו, מה זאב חוטף, כך אסתר חוטפת המלוכה הדא הוא דכתיב ותלקח אסתר וגו', בבקר יאכל עד, ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן. (שם צט ג)

ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה, כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום, לפיכך יפה כלבנה במלכות מדי… (שמות טו ז)

אמר ר' יהודה ב"ר סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו. (ויקרא יג ה)

ר' לוי בר חמא בש"ר חנינא אמר, טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר, מן האחד זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר ואתם כתבו על היהודים וגו', ר' לוי בר חמא בש"ר חנינא אמר טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר מן האחד שתלה יוסף, שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל, וזה לא נעשו נסים על ידו, והחוט המשולש זה הקב"ה למעלה מכולם, שהפיל שונא, דכתיב ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וגו'. (קהלת ד יד)

שומר מצוה לא ידע דבר רע, זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ, ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי, דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. (שם ח ט)

ויהי אומן את הדסה, מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן. (אסתר ו)

אין אסתר מגדת מולדתה, מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה, עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה, רחל תפשה פלך שתיקה, ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושותקת, בנימין בנה תפש בשתיקה, תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה, לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק, ישפה – יש פה ושותק… אסתר, אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. (שם)

ותתחלחל המלכה מאד, רבנן דתמן אמרין שפרסה נדה, ורבנן דהכא אמרין הפילה עוברה, משעה שהפילה שוב לא ילדה, ר' יודן בר' סימון אמר במוך היתה משמשת, א"ר יודן בר' סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו. (שם ח ג)

ובעת ההיא היתה אסתר מפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל, ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום ותפול על פניה לפני ה' ותתפלל ותאמר, ה' אלקי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם, עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם ומשולה לעניה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש, ועתה ה' הצליחה נא לאמתך העניה הזאת והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו, כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו, והשפילהו, כי אתה משפיל גאים. (שם שם ה)

ויהי בי­ום השלישי ותלבש אסתר בגדי יפיה ואת עדי תפארתה ותקח עמה את שתי נערותיה ותשם יד ימינה על הנערה האחת ותסמך עליה כחוק המלכה, והנערה השניה הולכת אחרי גבירתה וסומכת עדיה לבלתי נגוע הזהב אשר עליה ארצה, ותצהיל פניה ותכס הדאגה אשר בלבה, ותבאה בחצר הפנימית נכח המלך, ותעמוד לפניו… ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב החמה אשר בלבו, ותכר המלכה את קצף המלך ותתבהל מאד, ותפג רוחה ותשם ראשה על הנערה הסומכת ימינה. וירא אלקינו ויחמול על עמו, ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו, ויתן לה חן לפני המלך, ויוסיף יופי על יופיה והדר על הדרה, ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה, וישלך זרועו על צוארה ויאמר לה המלך אסתר המלכה למה תפחדי, כי הדת זאת אשר סדרנו איננה מוטלת עליך באשר את רעיתי וחברתי… (שם ט א)

מדרש תנחומא:

דבר אחר בנימין זאב יטרף, מדבר באסתר המלכה, בבקר יאכל עד, ויבא המלך והמן לשתות (אסתר ג'), ולערב יחלק שלל ויתלו את המן, מה כתיב אחריו, ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר את בית המן. (ויחי יד)

שוחר טוב:

דבר אחר, והיה אור ישראל זו אסתר, שהאירה את ישראל כאור של שחר, והלא אור זה אש ואש זה אור, אלא אמר הקב"ה דו פרצופים אני עושה את הדבר, אור לישראל וחשך לאומות העכו"ם… וכך היה מרדכי ואסתר נר לישראל וחושך לאומות העכו"ם, אסתר נקראת הדסה, שנאמר (אסתר ב') ויהי אומן את הדסה, ומרדכי על שם צדיק נקרא הדס…

דבר אחר על אילת השחר, למי שהוא קופץ כאיל ומאיר הוי על אילת השחר, וכן הוא אומר באסתר כל הפרשה עד (אסתר ד') כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ומי יודע אם לעת כזאת הגעת, מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו, אלא דוחה בימין ומקרב בשמאל, לכך ומי יודע אם לעת כזאת. וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, וכי יש אדם צם ואוכל ושותה, ולמה אמרה כן, אלא אמרה צומו עלי על שאכלתם ושתיתם מאותה סעודה של אחשורוש… ולמה שלשה ימים, לפי שאין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים… לכך גזרה שלשה ימים, לכך נאמר על אילת השחר, שהיא השחר מתוך החושך.

א-לי א-לי, יום ראשון אמרה א-לי, ויום שני כן, יום שלישי צעקה בקול גדול ואמרה למה עזבתני. אלקי אקרא יומם ולא תענה, אמרה לפניו, רבונו של עולם כך עשית לאבותינו במצרים, ולא כיון שקראו אותך שמעת להם, שנאמר (שמות ג') ואת צעקתם שמעתי, איזו צרה גדולה מזו, פרעה אמר (שם א') כל הבן הילוד, וכל מי שהוא משלים מלאכתו לא היו עושין לו כלום, אבל אנו להשמיד להרוג ולאבד, ולא אותם צעקו ושמעת, אבל אנו צמנו וצעקנו והתפללנו וקראנו ולא עניתנו, אין בנו מעשים עשה עמנו למען קדושת שמך, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל…

דבר אחר א-לי א-לי למה עזבתני, א-לי בים, א-לי בסיני, למה עזבתני, למה נשתנה עלי סידורו שלעולם וסידורן של אמהות, מה שרה אמנו על ידי שנשבית לילה אחת לקה הוא וכל ביתו, שנאמר (בראשית י"ב) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו, אמרה אסתר, ואני נתונה בחיקו של אותו רשע כל השנים הללו, למה אין אתה עושה לי נסים, למה עזבתני. א-לי א-לי למה ג' פעמים, א-לי מבטן אמי, אמרה אסתר לפני הקב"ה רבונו של עולם שלש מצות נתת לי, נדה, וחלה והדלקת הנר, כלום עברתי על אחת מהן, למה עזבתני…

כי אתה גוחי מבטן, אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה, בשעה שגזר אחשורש להשמיד להרוג, ונכנסה אסתר בלא רשות לקנקל הראשון ולשני ולשלישי, כיון שנכנסה לקנקל הרביעי התחיל מחרק את שיניו ומכסכם… באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה…

ואתה ה' אל תרחק חוס ורחם עלי, אמר רבי יוחנן אותה הקפצה שהקפצת על אבותינו כן תקפוץ היום עלי ותפלטני, באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו על פיו, אמר לו, רשע קונייתך עומדת בחוץ ואתה יושב בפנים, (אסתר ה') ויהי כראות המלך, על כרחו שלא בטובתו נשאת חן בעיניו, אמר רב תחליפא מצינו שהאריך השרביט שתים וששים אמה, ונס האחרון גדול מן הראשון, וכל מה שהיתה נכנסת היה השרביט קופץ…

יאכלו ענוים וישבעו, זה מרדכי ואסתר, תאנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן, שליש למרדכי ואסתר, ושליש לעמלי תורה, ושליש לבנין בית המקדש, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, יאכלו ענוים וישבעו, זה מרדכי ואסתר, ויהללו את ה' דורשיו, אלו עמלי תורה, יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש… (מזמור כב)

מדרש שמואל:

א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן, מפני מה זכו מרדכי ואסתר ליעשות נס זה על ידם, מפני אשתו של שמעי אם אביהם שהצילה שני צדיקים מן ההריגה, ואלו הן אחימעץ ויונתן, בשעה שרדפו עבדי אבשלום אחריהם רצו והכניסו לביתו של שמעי, מה עשתה אותה הצדקת, הכניסה אותם בתוך הבאר, ופירעה עצמה וישבה על פי הבאר כדי שתציל את שני הצדיקים מן המיתה, כיון שנכנסו עבדי אבשלום וראו אותה שהיא מפורעת חזרו לאחוריהם, אמרו, אפשר שני צדיקים חבויין בתוך הבור ואשה חשובה כזו מפורעת… אמר לה הקב"ה הואיל ובזית את עצמך על שני הצדיקים הללו אני אוציא ממך שני צדיקים שיעמדו בפרצותיהן של ישראל, ובשבילן אני מציל את ישראל מן ההריגה. (פרשה לב)

מדרש משלי:

טבחה טבחה מסכה יינה, א"ר אבהו זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער גדול לישראל בימי מרדכי מה עשתה, התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, נשתכרו יין ביותר, וכסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה, שמתוך ששכרתו יין קנתה לה אומתה לעולם, אף ערכה שולחנה, שערכה לה שולחן בעולם הזה ולעולם הבא, שכל המועדים יהיו בטלין וימי הפורים לא יהיו נבטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט') וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. (פרשה ט)

ילקוט שמעוני:

ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, וכתיב ויהי אומן את הדסה, אמר הקב"ה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה, חייך גואל שאני מעמיד ממך תהיה בת ע"ה שנה מנין הדס"ה. (בראשית פרק יב, סו)

רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור נתמנם, בקש לעוררן, אמר, מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה, אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה, ותמלוך על קכ"ז מדינה. (שם פרק כג, קב)

…זהו כאיל תערוג על אפיקי מים, כשם שהאילה צווחת להקב"ה, כך אסתר אמר אילותי לעזרתי חושה… (תהלים מב, תשמא)

ותלבש אסתר מלכות, ניערה האפר והפשיטה השק, והלבישה הקב"ה חיל מן החיל של מעלה, וכן הוא אומר מלכותך מלכות כל עולמים. ויהי כראות המלך את אסתר המלכה, כיון שראה אותה הפך את פניו שלא יראה אותה, והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא בטובתו, והוא צווח ווי, ויהי כראות המלך, לפי שהיו הסנורים על עיניו, כשראה אותה האירו עיניו והושיט לה השרביט שבידו, ולא היה כח באסתר ליגע בו, ויש אומרים מיכאל משכה והגיעה בראש השרביט, אמר לה המלך אני רואה שאלתך גדולה היא, ששמת נפשך למות, אם היא עד חצי המלכות ותעש… (אסתר פרק ה, תתרנו)

עודם מדברים עמו, אמרה אסתר יודעת אני שהוא דוכס ובניו איסטרטיגין בכל העולם, אלא עד שלא יכתוב להם אגרות וימרדו על המלך עד שלבו מטורף, ויבהילו להביא את המן… (שם פרק ו, תתרנח)

ילקוט המכירי:

…כיון שידעה אסתר התחילה אומרת לך כנוס את כל היהודים (אסתר ד'), וכשאמרה ובכן אבא אל המלך התחילו בני פלטין שלו אומרים עכשיו הוא גוזר עליה מיתה וכועס עליה, וכל אחד ואחד אומר אני אטול את בגדיה, וזה אומר אני אטול תכשיטה, וזה אומר אני אטול קדשיה, וזה אומר אני אטול פורפירא שלה של מלכות, שנאמר יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל (תהלים כ"ב), וכיון שהיתה רואה כן, מתפללת ואומרת, ואתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה, וכיון שראה דוד כן באיזה לשון היא קוראה להקב"ה אילותי, סידר עליה מזמור למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. (תהלים מזמור כב)

תרגום יונתן:

ותצוהו על מרדכי – שלא יתגרה בהמן, כי שנאת יעקב ועשו שמר לו. (אסתר ד י)

אם לעת כזאת הגעת למלכות – שבשנה הבאה תירשי המלכות. (שם שם יד)

שאלתי – זקפה עיניה למעלה ואמרה, אם מצאתי חן בעיניך מלך רם ונשא ואם על מלך הארץ טוב… (שם ז ג)

איש צר ואויב – שרצה להרגך אמש, והיום רצה ללבוש בגדי מלכות וכו', ונעשה הכבוד הזה משמים למרדכי. (שם שם ו)

רש"י:

הפכת מספדי – לרז"ל המזמור על מרדכי, אסתר והמן. בפסיקתא זוטא: המן אמר אני אמרתי בשלוי בל אמוט, אליך ה' אקרא עד היה עוזר לי אמרה אסתר, והסוף אמר מרדכי וישראל. (תהלים ל יב)

אשר לא תגיד – שיחשבו שהיא מבוזה וישלחוה. (אסתר ב י)

ומחר אעשה – מה שבקשת ממני לגלות את עמי. (שם ה ח)

אבן עזרא:

אשר לא תגיד – שתוכל לשמר דת יהודית בסתר ולא יכריחוה… (שם ב י)

רבינו בחיי:

לא הגידה אסתר – מה שציוה עליה מרדכי כן, כדי שתשמור תורת ה' בסתר, שלא תאכל נבלות ותשמור השבתות, ולא ירגישו המשרתים, כי אם היה המלך יודע, אולי היה מכריח אותה כי בעל כרחה נתפשה…

ואסתר הנקראת הדסה, שדרשו עליה: אסתר ירקרוקת היתה, היא רמז לצדק. ותוקף המלחמה הזאת ברקיע תוכל להבין מן המלחמה הראשונה שהיתה למשה ויהושע עם עמלק ועמו, כי משה הוצרך להתעסק במלחמת השמים בפרישת כפים כדי לבטל כחותיו של עמלק למעלה, ומלחמת הארץ מסרה ליהושע. ולפי שהמלחמה הזאת בימי מרדכי ואסתר היתה חזקה מאד בשמים, והיו הכוכבים המטיבים ומריעים זה כנגד זה, ושבתאי ומאדים בכחם הגדול והתקיף חושבים להתגבר כנגד ישראל, וצדק ונגה לא מצאו ידיהם ולא יכלו לעמוד בפניהם, לכך הוצרכה אסתר להעזר במי שהוא עליון ותקיף על הכוכבים העליונים התקיפים, והזכירה בשאלתה: יבא המלך והמן היום וגו', השם המיוחד (בראשי תיבות), שהוא אלקי ישראל המנצח ומשדד המערכה, ובידו להשפיל ולבטל כח הכוכבים התקיפים. ורצתה להכנס לענין הזה כאילו בטבע ועל ידי משתה. וידוע כי בכח השם הזה העליונים יורדים למטה והתחתונים עולים למעלה, וזהו שכתוב: "ותלבש אסתר מלכות", והעיר הקב"ה את רוחה שתעשה משתה להמן, ובקשה המשתה מן המלך התחתון ובהזכרת שם המלך העליון, כדי שיסכימו שניהם במפלתו של המן. ומן העת הזאת שהזכירה אסתר השם המיוחד ברמז התחילה מפלתו של המן, ורצתה אסתר לבא עליו בכח השם המיוחד שיתגבר על כחו של המן שהיה בוטח בו… ואז נדחו י' אלפים ככר שלו, ונהרגו י' בניו. וכן אמרה במשתה הראשון בשם השלם הנקרא שם המפורש, ואחרי כן במשתה השני הזכירה השם הנעלם, (יבא המלך והמן, בלי היום). והבן כי כוונה בדבר זה ממטה למעלה כדי להמשיך כח מלמעלה מלפני ולפנים, שהרי במשתה השני היה סוף מפלתו של המן, כי אז נכתב ונחתם בטבעת המלך העליון… (כד הקמח פורים)

אלשיך:

גם ושתי המלכה – להראותנו שהקב"ה מקדים רפואה למכה, שפינה מקום לאסתר שיעצה כי על ידי צום ג' ימים יכפרו מה שחטאו בסעודה. (אסתר א ט)

ושמו מרדכי – …ואסתר כיפרה על עוון ע"ז, לכן נרמז שמה בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני" וגו'. והיה צריך שנים סובלים את העוונות, כי מתחלה נגרם על ידי שאול במה שהשאיר את אגג, והיה יכול להזקק עוד לשפחה, ולכן היה הגואל השני אשה… (שם ב ה)

הדסה היא אסתר – לומר לנו שלא נפגמה על ידי לקיחת אחשורוש, וגם כשקראה אסתר על שם אסתהר נשארה רעננה כהדסים בחורף. בת דודו – וראויה למרדכי, אלא שעל ידי הציווי והיותה יפת תואר נלקחה בעל כרחה לאחשורוש. (שם שם ז)

בשם מרדכי – לא אמרה לו כן מיד, פן ימצא בדאי, ולכן לא החזיק לו המלך טובה, בחשבו שאינו חולה ומרגיש עליו, וכשדרשו איך היה הדבר, אמרה אסתר לכתוב אשר הגיד מרדכי, לתלות המעלה בו. (שם שם כב)

החרש תחרישי – שאמרה לו כי לא נקראה זה ל' יום, ובודאי תקרא בקרוב, אבל בינתים תבא הצלה ממקום אחר. וכאשר אבדתי אבדתי – שאינה מסתמכת על הצום כי אם הולכת על מנת למסור את נפשה, כפי שכבר מסרה עד עכשיו את גופה. (שם ד יד)

ויהי ביום השלישי – שאסתר קנתה אז הויה חדשה. ותלבש אסתר מלכות – שמעתה היתה המלכות נאותה אליה, כי לשם כך הגיעה למלכות. ותעמד בחצר – שיחשוב כי אם העדר צניעות גרם שתבא, מדוע אינה נכנסת, ואם לאו, מדוע לא עמדה מלכת לפני שבאה אל החצר הפנימית, אין זאת אלא כי נפשה מרה לה, ואומרת הנני בידך למות אם תרצה. נשאה חן – ולא אמר מצאה חן, שהיה אומר לה בקשי שאלתך ואל תוסיפי לעשות כזאת, אלא נשאה חן על עצמה לדברים רבים. ומה שאמרו שנזדמנו לה ג' מלאכים, אחד שהגביה צוארה וכו', רוצה לומר שיראנה המלך בעצמו ממקום מושבו, ולא שליח מגיד, שאז תבער חמתו על שבאה שלא ברשות. ומלאך ב' שמשך חוט של חסד עליה למען תנצל ממיתה בראותו אותה. ושלישי שמתח את השרביט אליה למען יראה המלך ויתן לה שאלתה גם על עמה, ולא רק על עצמה. (שם ה א וב)

ותקרב אסתר ותגע – בקירבתה בלבד כבר נגעה בו, שהגיע עד המקום ההוא, ובזה גמר בלבו שה' בעזרתה. (שם)

המלך והמן – זימנה אותו שיהא אוכל ושותה בעת שישראל מתענים, ושלא יקדים נגדה אם ירגיש שהיא יהודיה. אשר עשיתי לו – משמע שעשתה רק להמן והמלך טפל, לכן נעלב ואמר רק "לאסתר", ואילו בפעם השניה הוסיף ואמר "לאסתר המלכה", כי אז אמרה "המשתה אשר אעשה להם". (שם שם ח)

יוסיף לקח:

היא אסתר – מרדכי קרא לה כך כדי שלא יוודע עמה. ויהי אומן – מחנך ומלמד, שלפי פשוטו באה אליו כשהיא גדולה יפת תואר ומראה, ובכל זאת לא נגע בה הצדיק כי אם לקחה לו רק לבת. (אסתר ב ז)

ותלקח אסתר – מורה על האונס הגמור, ששאר הנערות נקבצו לשם מרצונן. והזכירו האונס רק ברמז, כי כן נכתב בדברי הימים. שבע הנערות – אולי נתנו כאלו רק למלכה, או הדגיש הראויות לתת לה – שנתן לה עבריות היות וראה שהיא מורגלת עם מרדכי והיהודים, והראיה שאמרה "גם אני ונערותי אצום כן". לטוב בית הנשים – כמו בבית הנשים, רוצה לומר שלא חשש לקנאת האחרות, בהיותו בטוח שתמלוך. (שם שם ח וט)

אשר לא תגיד – שמרדכי פחד פן יענישו את משפחתה על שנחבאתה, על כן אמר שתעלים עמה, ולפחות את מולדתה-משפחתה, כי כשיודע שהיא ממשפחה מיוחסת יחשדום בגאוה. ופחד לשלומה כי נלקחה בזרוע. ומה יעשה בה – על שנחבאתה. ובעיקר גדלה דאגתו כי נלקחה קודם אל בית המלך לומר שמצאוה נחבאת, ואחר כך הובאה אל הגי, שלא כשאר הנשים שנקבצו תכף אל בית הנשים. (שם שם י ויא)

ובהגיע תור – לומר לנו שגם אחרי י"ב חודש לא שינתה טבעה, למרות כל התפנוקים, ואם כן ברור שלא תשנה עוד. כל אשר תאמר ינתן – כדי שלא תחשב שהיא אנוסה, שהרי בזה נתרצתה אחר שבתחלה אולי נלקחה בזרוע. (שם שם טו)

ובהקבץ בתולות – לשלח אותן לבתיהן, ולא היתה אסתר עוד יראה על שנחבאה, ובכל זאת לא גילתה. ואמר זאת לפני מעשה בגתן ותרש, בל נחשוב שגילתה מולדתה כי מדברת בשם מרדכי, אלא אמרה שהיא באמנה אתו – ועל כן מדברת אתו. (שם שם יט)

ויגד לאסתר – רצה שתאמר בשמה שיפול החן עליה, והיא אמרה בשמו שיפול החן עליו, שעל זה אמרו שמביא גאולה לעולם, כי אחרת מועל בשליחותו. (שם שם כב)

ויגידו לה – שידעו כי יש לה שייכות למרדכי, ולא ידעו מה. ולהסיר שקו – שילבש בגדים על התחתון שיוכל לבא לספר לה, כי השק שעל בשרו עיקר. ולא קיבל – עצתה, שרצה לעשות מתשובה ותפלה עיקר. (שם ד ד)

ולצוות עליה – שהצדקת היתה נזהרת מאד שלא לסבב שתהיה נתבעת מהמלך, ומרדכי הורה לה שתסבב שתמצא חן בעיניו. (שם שם ה)

יודעים – ואם כן תהיה בשני חטאים, שממציאה עצמה לו, ושעוברת על החוק, ועוד שבקרוב בודאי תקרא, שעבר כבר ל' יום, ובעת נקיותה נקראה אליו. (שם שם יא)

ותלבש אסתר מלכות – לרז"ל לבשה רוח הקודש, שבודאי לבשה רק את המוכרח ולא לסבב שתבא לידי עבירה. ותעמוד – ולא כתב ותלך, שרוצה לומר כי עמדה שם בתפלה, ועמדה עד שיגידו למלך שהיא שם, ולא עברה הדת לבא אל המלך אל החצר. והמלך יושב – לא ישב במקומו, ולכן ראה אותה. עומדת בחצר – שם נשאה חן בעיניו, ולא כשהתקרבה, וזה כמו שהתפללה, וכשעמדה לפניו רק שאלה כמו ששואלים חולה מה לך. (שם ה א)

ויבא המלך – ולא בקשה מיד בקשתה, שלא להוסיף עוד על פשעה בבטול הגזרה הראשונה של המלך, ותבקש שיבטל גם גזרתו השניה. והמתינה שישכח פשעה בשמחת המשתאות. ועוד שאולי מאימת המלך לא תבקש כהוגן, ובמשתה תפוג אימתה. ועוד רצתה להרבות כעסו על המן, וכעס הבא בעת שמחה גדול יותר. ועוד שבאה לעת האוכל ומהרה להזמין אותו לביתה, שאין דרכו לתבעה בביתה כי אם בביתו, כמו שכתוב שכל הנשים נקראו אליו, ולכן במקום ההוא אמרה גם "אם מצאתי חן בעיני המלך", וכאן לפניו לא אמרה כך. ולא שאלה ממנו במשתה הראשון, שבו רצה המלך להשקותה, אבל היא היתה עדיין בצום ולא אכלה. והמן – הזמינה גם אותו, שלא יאמר המלך עלי לשמוע גם מה בפיו על טענותיה, וכאן נסתמו טענותיו. ונרמז כאן השי"ת בראשי תיבות, "יבא המלך והמן היום", שהוא סיבב כל הנסים האלה, ולא כתבוהו בפירוש שלא יכעס המלך שתולים בנסי ה' מה שעשה לאהבתו את אסתר. אשר עשיתי לו – ולא שאוכל עמו, שהיתה בצום שלה, וכשרצה להשקותה אמרה לו, "ומחר אעשה כדבר המלך". (שם שם ג וד)

שאלתי ובקשתי – חוזרת על דבריו, לומר שמבטיח לה גם בשביל עצמה ובשביל אחרים, והיא זקוקה ורוצה את שניהם. או כדרך ארץ לחזור על דברי המלך, וגם לתת לעצמה שהות, כי נבהלה מאימת המלך. ומחר אעשה כדבר המלך – שתשתה עמו, ולכן הזמינה אותו למחר, והראיה מה שכתב אחר כך "ויבא המלך לשתות עם אסתר המלכה". (שם שם ז וח)

ממשתה היין – רוצה לומר שעוד לא שתו, וניצולת הצדקת מלהתגאל ביינם. (שם ז ז)

ותוסף אסתר – בכתה כאן יותר מקודם, כי ראתה שהמלך נתן לה מה שלא בקשה, ומה שבקשה לא נתן לה, שלא העביר רעת היהודים. להעביר את רעת – הפתשגן הגלוי ששלח סתם לעשות מלחמה, ואת מחשבתו – הספרים שכתב בסתר לשרים, שהמלחמה הזאת נגד היהודים, וכשפרשה בקשתה אמרה שמוטב להשיב רק את ספריו שבסתר לשרים, שלא יתבטל דבר המלך לגמרי. ויושט המלך – זו נתינת רשות לדבר בלי בכיה. ותעמוד – ולא דברה עד שעבר הבכי. (שם ח ג וד)

טוב וכשר הדבר – פירשה שאין רצונה לומר שהוא נהנה מהדבר, כי ודאי אינו נהנה מהשבת הספרים, אלא שהדבר כשר, שאינו ראוי להשמיד עם… (שם שם ה)

מהר"ל:

ומה שאמר הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, מנא לן שבשביל זה היתה הגאולה על ידי אסתר? ומה טעם שעל ידי זה מביא גאולה? ויש לדעת כי כאשר השי"ת מביא גאולה הוא רוצה שידעו כי הוא פעל, ולא יאמרו לא ה' פעל כל זאת רק חכמתם ועוצם ידם. ולפיכך אם לא היתה בעלת מדה זו לתלות הדבר במי שראוי לתלותו, והיתה חס ושלום אומרת לישראל אני ברוב חכמתי עשיתי, לא היתה ראויה שתבא הגאולה על ידה, אבל מאחר שהיא הגידה למלך בשם מרדכי, והיתה יכולה לומר לו אני עשיתי כדי למצא חן בעיניו, מפני זה היא ראויה גם כן להביא גאולה לעולם, כי מעתה לא תתלה הדבר כי אם בהשי"ת… וכמו שבארנו במקומו, שלכך הגואל אסתר, כי היתה הגאולה בהסתר ולא בנגלה כלל, ולפיכך אם לא היתה אסתר אומרת דבר בשם אומרו לא היתה ראויה להביא הגאולה. ומפני זה לא תמצא השם במגילה מפורש, מפני שהיה נס בהסתרת פנים ממנו… (דרך חיים ו ו)

ואסתר נרמז בלשון "אנכי הסתר אסתיר" וגו', ולמה כתובות שתי הסתרות? רק כי הסתר הראשון שהיו תחת מלכות אחשורוש שהיו משועבדים לו, ויותר מזה תחת המן, לכך אחר שכתב "והסתרתי פני מהם", חזר לכתוב כי עוד יבואו על ישראל שתי הסתרות, "ואנכי הסתר אסתיר". וכיון שבימי המן היה כאן הסתר תוך הסתר, לא היה ראוי להיות הגואל רק אסתר, שמורה השם על גודל הצניעות שהיה בה, כי הצנוע נסתר בלתי נגלה. לכך גם הגיעה תפלתה למקום עליון הנסתר, ושם יש ביטול לכח המן… (אור חדש הקדמה)

…ולכך אמר כי גאולת אסתר ראוי שתהיה נקראת אילת, על שם אסתר, והיתה חביבה על בעלה, וזה כיוון שלא ידע משפחתה ומולדתה כלל, נחשבת כל שעה כמו שעה ראשונה, כי כך היא אסתר שנקראת אסתר על שם הצניעות, שהיתה נסתרת תמיד ולא יצאה אל החוץ הנגלה, לכך נתן לה השי"ת שתהיה חביבה על בעלה כמו שעה ראשונה…

אמר ר' לוי כיוון שהגיעה אסתר לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה, ואמרה א-לי א-לי למה עזבתני, שמא אתה דן על השוגג כמזיד ועל אונס כרצון, או שמא שקראתיו כלב, חזרה וקראה אותו אריה… כי הכלב הוא הפחות שבנמצאים, עד שאינו נחשב בריאה. והרי מלכות פרס אחת מד' מלכויות שהיה הקב"ה ממליך בעולם תחת מלכות ישראל, ואני קראתי את אחשורוש המולך בד' מלכויות כלב, ויהיה נחשב לפי זה העולם כאילו העולם אינו נחשב דבר, וזה אינו כבוד שמים, ולכך אמרה שמא בשביל כך נסתלק מעלי רוח הקודש, כי מי שיש לו רוח הקודש אינו מחשיב את העולם כל כך בשפלות, אף אם הוא רשע מחמת עצמו, מכל מקום מצד המלכות יש בו חשיבות, ולכך קראה אותו אחר כך אריה… (שם)

פירוש, זה שאמר שנקראת הדסה על שם הצדיקים, כי אסתר צדקת היתה בעצמה, ודבר זה נראה, שהיא עומדת בבית אחשורוש שהוא רשע גמור ולא נמשכה אחריו, וזה מורה על שצדקת היתה באמת… ומפני שאסתר צנועה, וכן ההדס עליו חופין את עצו ובזה הוא צנוע, ולכן השם הראוי לה הוא הדסה. וזה פירוש אסתר, כלומר שיש לה מדרגה פנימית נסתרת בשביל צניעות שבה, ובשביל כך זכתה לגאולת ישראל. ומה שאמר שהיתה מסתרת דבריה, פירוש שהיה לה מדת הצניעות, ולפיכך זכתה לאבד את המן. ודבר זה ידוע, כי מה שנקראת אסתר יורה על מדרגה נסתרת עליונה ופנימית שהיתה לה, וכמו שיתבאר דווקא הצניעות מאבדת את זרע המן, ולכך נפל המן ביד מרדכי ואסתר שהם משבט בנימין, ובפרט ביד אסתר…

ומפני כך באה הגאולה על ידי מרדכי ואסתר, כי לא היתה אסתר ראויה לגאול את ישראל, כי אין ראוי שתבא הגאולה על ידי אשה, כי עצם האשה שהיא משועבדת תחת בעלה, ואינה מוכנה לגאול אחר, ולפיכך צריך שתהיה הגאולה גם על ידי מרדכי. ואסתר מפני שהיא אשתו נחשבו כמו אדם אחד באה הגאולה על ידם. ואם היו מרדכי ואסתר מחולקים אין גאולה אחת ראויה שתבוא על ידי שני מחולקים, כי מה להם שייכות זה לזה. ולא באה הגאולה על ידי אחד, כי בודאי אילו היתה הגאולה גמורה שיצאו מתחת אחשורוש, אז היה ראוי שתהיה על ידי מרדכי בלבד, אבל עתה, שלא היתה שם גאולה גמורה, היתה הגאולה על ידי אסתר שהיא אשה, ועל ידי אשה אין כאן גאולה גמורה, כי כל אשה משועבדת לבעלה.

ובמדרש רבה (אסתר ו' ז'), אמר ר' ברכיה אמר ר' לוי אתם בכיתם ואמרתם יתומים היינו ואין אב, חייכם הגואל שאני מעמיד לכם במדי אין לו אב ואם. פירוש: כאשר גלו ישראל ואביהם שבשמים עזב אותם, נאמר על ישראל "יתומים היינו". ומפני שהיה גובר עליהם כח עמלק שהוא גדול מאד, ולבטלו צריך התעלות אל המעלה העליונה מאד, כדלקמן, ולא הגיע אל המדרגה הזאת לנצח כח המן רק על ידי יתומה, כדכתיב "אני מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח", והשי"ת מגביה שפלים, מפני כך הגביה את אסתר שהיתה יתומה על מדרגת המן…

וראוי לה השם אסתר ביותר, כי אסתר נקראת מפני שהיתה לה מדת הצניעות וההסתר, ודבר זה היה גורם שתהיה הגואל… וכך שם הדסה, כי ההדס עליו מחפין את עצו, עד שהעץ שהוא העיקר הוא מכוסה מן העלים… ומרדכי שנתן לו השי"ת את אסתר לבת היה מן השי"ת שיהיה מפרנסה נעשה לו חלב בשבילה. וכל זה מורה על הגאולה הזאת, כי אסתר היתה מקבלת על ידי מרדכי שפע עליון מאד, שבזה היתה גוברת על המן, וזה היה גורם גם כן שהיתה אסתר מקבלת שפע חלב על ידי מרדכי, כי החלב בא ממקום עליון נסתר…

ויהי אומן את הדסה – במדרש, רב אמר בת מ' היתה, ושמואל אמר בת פ' היתה, רבנין אמרין בת ע"ד כמנין הדסה וכו'. אך הרי כתיב עליה שהיתה נערה? ולכך יש לפרש שרצו לומר כי אינה כשאר נשים, שעל אסתר היתה רוח הקודש, ובודאי תדע מזה שהיתה חכמה בדברים האלקיים, ולכן אמרו שהיתה בת ע"ה, כי מי שיש בו חכמת האלקים בפרט נקרא זקן, והיתה חכמה כמו שיש לאדם שהוא בן ע"ה, שאז הכחות הגשמיים מסתלקים מן האדם והשכל הנבדל גובר ביותר.

ובהגיע תור – כי בא לומר שלא היה מעשה אחשורוש דרך זנות. וכל זה נכתב מפני כבוד אסתר, שלא תאמר שהיה דרך זנות וגנאי. ועוד שהוא תמיה שתבא הגאולה על ידי דבר שהוא זנות, שהוא גנאי וחרפה, אלא היה דרך כבוד. וגם מדבר מצניעות הרשע, לומר מאיזה צד נפלה אסתר בגורלו של הרשע, משום שהיתה בו צניעות, וזהו עצם אסתר.

כאשר היתה באמנה אתו – בגמרא מגילה (י"ג): אמר ר' אבא בר לימא, מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת, ויושבת בחיקו של מרדכי. ונראה שיושבת בחיקו היינו יחוד בעלמא, ולא תאמר שנאסרה עליו. ועוד נראה שרצו חכמים לומר שלא היתה בת זוג של אחשורוש אלא במקרה, ולפיכך עומדת מחיקו ויושבת בחיקו של מרדכי, כלומר שהיה מרדכי בן זוג הראוי לה. ומזה תבין שהיו לאסתר שתי בחינות, הא' לאחשורוש שהיתה זיווג שלו, אמנם עיקר זווג בעצם היה מרדכי, ורמז בזה שלא פירשה ממרדכי, שאם לא היה לה חיבור למרדכי, לא היה ראוי שתבא הגאולה על ידה, כדפירשנו. (אור חדש)

ובגמרא (מגילה ט"ו): מאי ותתחלחל, אמר רב שפירסה נדה, שמואל אמר שהוצרכה לנקביה. מאי נפקא מינה בזה? וביאור דבר זה, שרוצה לומר כאשר שמעה אסתר דבר זה היו מושלים בה כוחות זרים, כאשר שמעה כי המן רוצה להיות גובר ושולט היה שולט עליה כח טומאה כמו שהם באים לשלוט על ישראל, ובזה ידעה כי כחות הטומאה גוברים בעולם, וכל זה שתהיה זריזה לעשות מה שאפשר. ומאן דאמר שנצרכה לנקביה גם כן סבר שגברו כחות טומאה, רק שאמר כי מצד אחד היה זה מה שהוצרכה לנקביה הוא המאוס, ודבר זה מתייחס יותר לכחות החיצוניים המאוס והשקוץ…

ועוד פירוש זה, כי כאשר שמעה אסתר השמועה הזאת נבהלה, והיה דבר זה פועל שינוי באסתר, למאן דאמר שפירסה נדה, כי הדם הוא מן הנפש, ורוצה לומר שבבהלה היה שינוי בכחות נפשה, ומאן דאמר שהוצרכה לנקביה סבר, כי הבהלה פועלת שינוי בגוף. ובמדרש רבה (אסתר ח' ג') אמר, ותתחלחל – מעוברת היתה והפילה, ושוב לא ילדה. ודבר זה הגיע לה, שכיון שאחשורוש עשה דבר זה להשמיד את ישראל, לא היה ראוי שיהיה לו שם בישראל ויהיה לו תולדה ממנה, ולפיכך הפילה הולד, כי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואף שחזר בו והפך אותו על המן, דבר זה לא היה מאחשורוש עצמו, רק מצד שיד ה' עשתה זאת, אבל הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו.

ולהסיר שקו – ויבא אל שער המלך להגיד לה על מה הדברים, ולא אמרה שילך לביתו וילבש בגדים אחרים, כי לא רצתה להמתין כל כך. ולא קבל – שאם כן יהיה נראה שלבש את השק מתחילה רק כדי להודיע לאסתר הצרה, ולא בשביל אבל וצער, ועתה יהיה נראה שלבשו בשביל התשובה.

ותצוהו אל מרדכי – להתרגום הוקשה לשון "אל", ולכן אמר שאמרה שלא יתגרה בהמן, כי כדפירשנו היה מרדכי עושה ללכת נגד המן על מנת שלא יכרע, ועל זה אמרה אסתר שלא יעשה כן עוד, שאם מרדכי מתגרה כאילו כולם מתגרים, ואין כולם צדיקים שיכולים להתגרות ברשע.

כל עבדי המלך – הכל יודעים, ולא תוכל לומר שלא ידעה, והחוק גם על עבדי המלך הקרובים. זה שלשים יום – מאז י"ג אדר, אם כן היא רואה שריע מזלה כנגד אחשורוש. (שם)

ויאמר מרדכי להשיב – נראה שכאשר ראה מרדכי שאסתר לא קבלה עליה מיד לבא אל המלך, אמר שבודאי חושבת כי יש עוד הרבה זמן עד י"ג אדר, ותוכל לבא אל המלך כדת, והשיב לה כי אחר שהגזרה על כלל ישראל, אם כן הגזרה גם עליה ולא תמלט, כי כח הכלל גדול מכח היחיד, ואין בית המלך מצילה, כי אדרבא שם היא יחידה. ומה שהיא חושבת שיש עוד זמן אמר לה אל תדמי בנפשך – שאם אחשורוש רוצה לכלות הרחוקים ממנו מפני שנאתו אל ישראל, כל שכן שלא יהיה רוצה בקרובים אליו, ולכן לא תוכל להמלט בית המלך, שאין אדם דר עם נחש בכפיפה. ועוד ההצלחה קרובה יותר כאשר אפשר שתיהפך עליו מיד, ולכך לא רצה מרדכי שיהיה זמן לדבר… ובי"ד מבערים החמץ מן הבתים, וזה רמז על השבתת עשו, שהוא שאור, מן העולם.

ומי יודע אם לעת כזאת – כי מאחר שיצאה הגזרה מלפני המלך לאבד אותנו לזמן ההוא, אולי גם אותך יעביר מן המלכות, ואם השי"ת יתן לנו ריוח והצלה לעת ההוא דבר זה לא יהיה לך.

וצומו עלי – שאצליח כאשר אכנס אל המלך, מפני שאמרו חז"ל המתפלל על אחר והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, ולכך אמר וצומו עלי, ואתם נענים תחילה.

גם אני ונערותי אצום – למה יצומו, הלא בודאי לא היו יהודיות? אלא שאם יכעס המלך עליה שנכנסה שלא ברשות שאין עליה מורא מלכות, יכולה לומר איך אין עלי מורא מלכות ואני הייתי מתענה ג' ימים וג' לילות בשביל שאני יראה ממך, ואם לא יאמין יאמרו הנערות שכן הוא. אצום כן – מספר ע' שעות, ותאכל ב' שעות קודם, כי היושב בתענית לא נראה יפה. וכאשר אבדתי – ואיך לא בטחה? אלא שמתיחדת עמו ברצון, ואפשר שיבעל, וכאילו הכל ברצון.

ותעמד בחצר בית המלך – במדרש: ז' קנקלן יש למלך, נכנסה לב' ולג', כיון שנכנסה לחצי הד' התחיל מחרק את שיניו, אמר חבל על דמובדין ולא משתכחין, ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא רצתה, וזו נכנסת כזונה בלא רשות.

עומדת בחצר – ולא באה אליו, זה מורה על אימת מלכות, ולכך הושיט לה השרביט. נשאה חן – רוצה לומר תוספת חן ממה שהיה תמיד, ולכך הושיט לה השרביט, שבשביל החן היה מוותר לה על הדת. כראות המלך – לפי שהיו סנוורים על עיניו, וכאשר ראה אותה האירו עיניו והושיט לה השרביט… כל זה בא לומר כי כל הגאולה היתה מן השי"ת, כי אף שהיה אחשרוש אוהב את אסתר מאד, מכל מקום, כאן שיהיה התחלת הגאולה אין ראוי שתהיה מן הרשע אחשורוש, רק מן השי"ת, כך שעשה השי"ת זאת בעל כרחו של אחשורוש והאיר את עיניו, ובזה התחלה לגאולה לצאת אל הפועל.

יבוא המלך והמן – נראה שלכך הזמינה את המן, כי כאשר המלך במשתה הוא טוב לב, ונותן שאלות ובקשות לאחרים, ואם לא היה המן שם במשתה היין, הרי לא יעשה דבר להמן במשתה, ואם יעבר המשתה לא יעשה לה שאלתה, אבל כאשר הוא בטוב לב יעשה שאלתה ובקשתה מיד, ועוד שכאשר הוא עמה אינו מעיז נגד המלכה להכנס בריב אתה, ויחשבו שיותר טוב שיבקש ממנה שתמחול לו ויפייסה, כמו שניסה באמת לעשות… ודבר זה חכמה גדולה כאשר היה המן מקבל אכילה מאסתר, מאחר שהוא מקבל והיא הנותנת, הנותן יותר עליון מן המקבל, עד שנחשב המקבל שהוא תחתיו ברשותו, ובזה מנצחת את המן לעלות עליו…

לשתות עם אסתר – הסעודה הראשונה היתה כמו שדרך אוהבים להתחבר, והשניה היתה כדרך אוהבים השמחים יחד, שזה כמו ריעות לגמרי, ולכן בפעם הראשונה כתב "אל המשתה אשר עשתה", וכאן כתב "לשתות עם אסתר", ולכן הזמינה שוב את המן, כדי שיחשוב כאילו יש למלך ריעות אתו, שכן מוכח מהסעודה הראשונה, שהראשונה רק כמי שמזמין את אוהבו לסעודה, ולא ריעות, ולפני שבר גאון.

נמכרנו אני ועמי – כלומר שהיתה כוונת המן עליה, שאם היתה כוונתו רק על היהודים, היה לו למכור אותם לעבדים, ודבר זה היה טובה למלך, רק שכוונתו להרוג אותי כמו שעשה לושתי… (שם)

להעביר את רעת המן – בקשה להחזיר את הספרים הראשונים, שאם רק יכתוב שלא לאבד את היהודים, אולי לא ימצאו אחר כך הכתבים השניים, או שיסמכו בכל זאת על הראשונים, ולא אמרה זאת בפירוש, כי אין זה לכבוד המלך להשיב את הספרים, אלא רמזה ואמרה "להעביר את רעת המן". והמלך לא הבין למה עוד פעם נפלה לפניו כיוון שכבר המית את המן על שבקש לשלוח יד ביהודים, ומי יעלה על דעתו לעשות להם רעה. ולא רצה להשיב הכתבים הראשונים, אלא נתן לה עצה לכתוב ספרים שניים, ואמר לה הנה בית המן נתתי לאסתר – על מה שרצה לשלוח בה יד, ואותו תלו – על מה שרצה לעשות ליהודים, וזה נגלה לכל, ולא יזידון עוד…

בחודש סיון – המתינה כל כך, שלא יהיה נראה כאילו התנהגות המלך שלא כסדר, שבתוך ג' או ד' ימים יכתוב דבר אחר, ולכך היה בין זה לזה ע' יום… (שם)

מלבי"ם:

היא אסתר – היתה ידועה ומשובחת, בת דודו – ואם כן היא ברשותו והוא אחראי, ובכל זאת הסתירה. (אסתר ב ז)

ובהגיע תור – רק התור הכריחה ללכת. בת אביחיל – אף על פי שרצה לקחת רק על פי יופי, אצלה היו גם המדות בהיותה בת אביחיל וחניכת מרדכי. ותהי אסתר נושאת חן – ולכן לא הענישוה גם עתה כשמרדה ולא רצתה לבקש דבר. (שם שם טו)

משתה גדול – כל זה שתודיע את מולדתה, א' שתבוש בפני השרים שהיא אסופי, ב' שיתנו הנחה גם למולדתה ומשאת, וגם שלא תבוש פן ישלחנה על ביזוי עמה, וגם גידלו את מרדכי שנמצאת בביתו, ובודאי יגדלו גם את עמה. (שם שם יח)

שאלתי ובקשתי – עיקר שאלתי היא למצא חן בעיני המלך, ושנית שיהיה הדבר ששאלתי טוב לפני המלך ואינו נגד רצונו. אעשה כדבר המלך – אמרה שאינה כדאית לבקש דבר, אלא שהמלך פקד זאת עליה, ועליה לבקש. (שם ה ז וח)

ועמי בבקשתי – כפי שפירשנו בקשה היא על התכלית, ואמרה שתכלית בקשתה העם, ולא צערה היא שתראה במותם. ואילו לעבדים – אמרה שהצר רימה את המלך בזה שלא אמר לו מי העם הזה, שזה אני ועמי, שאותי רצה להרוג… (שם ז ג וד)

להעביר את רעת – שישלח ספרים להשיב את הספרים בהם הבאיש את ריח היהודים, ובקשה שישיב את הספרים החתומים עדיין ביד השרים… (שם ח ג)

דברי שלום – כתבה דברים לעשות שלום בין החכמים המחולקים. ואמת – ולקבע הלכה. (שם ט ל)

מוהר"ן:

אבל מרדכי ואסתר היה להם כח לבטל הע"א של המן, ובשביל זה בימיהם קבלו ישראל התורה מחדש, כמאמר חז"ל (שבת פ"ח) קימו וקבלו, קימו מה שקבלו כבר, וזה קימו וקבלו, קימו זה בחינת רגלין, וקבלו זה בחינת ידין, והוא בחינת התורה בעצמה כנ"ל. וזה בחינת מרדכי ואסתר, מרדכי, מר דרור (חולין קל"ט ב') דרור לשון חירות, זה בחינת ידים, כמ"ש דודי שלח ידו מן החור כנ"ל, ואסתר הוא בחינת שוקין, מה ירך בסתר כנ"ל, וזה לשון פורים היינו ביטול הע"א, כמ"ש (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי. ועל ידי הארת מרדכי ואסתר היינו בחינת הידין ורגלין נתבטלו הכפירות ונתרבה אמונה בעולם על ידיהם… (י ח)

שפת אמת:

בענין שנשאת אסתר לאחשורוש נראה שהיה צריך תיקון זה לתקן החטא שנכשלו אז בנשים נכריות כמו שכתוב בעזרא, והוצרכה אסתר להוציא ניצוצי קדושה שנתפזרו בסט"א על ידי חטא הנ"ל. (פורים תרמ"ח)

ופורים הכנה לגאולה העתידה… ונראה לי במה שזימנה אסתר את המן לסעודה, שבזה החלישה כח מדת הדין החזק שבו, שכתיב אחר כך "ויצא המן וכו' שמח וטוב לב", שנחלש קצת כח החרב שבו… (שם תרס"ב)

שם משמואל:

במדרש, והיו חייך תלואים לך… וזה היה המשא ומתן בין מרדכי ואסתר, שהיא שלחה בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו, היינו שעצתה היתה לעשות הכל בהסתר ובהעלם כמו מדתה ושמה, ועל כן יוכלו לעורר גם כח עליון ממקום גבוה ונשא מאד עולם הנעלם, אבל מרדכי לא קיבל מטעם הנ"ל, שלהחליש כח עמלק צריכין לפעול דוקא ברגש והתעוררות גדולה… (פורים תרע"א)

ונראה דהנה בש"ק העבר… אך הפירוש הוא שכוחה היה גדול להמשיך מעולם הנסתר אפילו בעודם בגלות בשעת הסתרת פנים, על כן שלחה למרדכי בגדים לרמז דעתה שנצרך להמשיך ממעלה מעלה מעולם הנסתר, ולזה שייכים בגדים, כי לכל דבר פנימי צריך בגדים כנ"ל בבגדי כהונה. (שם תרע"ב)

הענין מה שהיה צריך לשני גואלים, מרדכי ואסתר, יש לומר על פי מה שהגדנו בשבת פ' זכור שעמלק יש בו הסתר כפול, הסתרת פנים של מעלה שלא יאיר למטה… והסתר בפני עלמא תתאה שלא יקבל הארה מלמעלה, והדוגמא באדם הסתר בפני המוח שלא יאיר ללב, והסתר בפני הלב שלא יקבל הארת המוח והשכל… ויש לומר שלזה היו שני הגואלים מרדכי ואסתר לסלק את שתי ההסתרות, מרדכי היה מסלק את ההסתר שבפני עולם העליון, ואסתר היתה מסלקת את ההסתר בפני עולם התחתון, ועל כן המגילה שכתבו שניהם כמו שכתוב, "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי"… (שם תרע"ד)

והנה אסתר בחכמתה הרגישה שסילוק השכינה הוא מפאת החשש שהאור לא ידחה את החושך ויתחזקו כחות הרע עוד יותר, וחשבה שבאשר יש לאחשורוש שליטה עליה כבעל על אשתו והיא המצאתה אליו, והיתה נמי שליטה חס ושלום על זיו כבוד הוד השכינה שעליה, אמרה א-לי א-לי למה עזבתני וכו', והיינו דהנה שם א' הוא הראשון מי"ג המדות של רחמים לפי סדר האריז"ל, וידוע שהיא תכלית הנסתר והנעלם ונאות למדתה כשמה, אסתר שמורה על עולם הנסתר כמו שכתב מהר"ל, על כן אמרה א-לי, היינו שהוא נאות להקרא בשמי זה לי ועלי, ועל כן מאחר שמהותי היא הסתר והעלם ופנימיות, לא יתכן לדון אותי שוגג כמזיד ואונס כרצון, שזה הוא רק בחיצוניות המעשה, אבל לא בפנימיות רעותא דלבא, ועל כן אי אפשר שתהיה לאחשורוש שליטה על מהות הנעלם, וממילא אין עוד שום חשש שתתחזק רשעתו של אחשורוש מחמת שליטתו עלי, שאיננה רק בחיצוניות ולא בפנימיות, וזיו כבוד הוד השכינה שעלי הוא רק מכח שבא אל קרבו, על כן היה יכול להעשות להיפוך על זה שום שליטה כלל. חזרה ואמרה שמא על שקראתיו כלב, והיינו שידוע שעמלק נקרא כלב, ואחשורוש בשביל שנטפל להמן והרי הוא כמוהו על כן קראתיו כלב, ונגד כח רע זה אין עצה בריבוי האורות, ומשום הכי נסתלקה שכינה, וזה באמת היה טעמו של דבר כנ"ל שהגיעה לבית הצלמים, שהיא מהותו של עמלק, על כן חזרה וקראתו אריה, והיינו שבקריאתה שמו אריה הוציאה אותו מהיות לו בחינת כלב נטפל להמן, אלא העמידתו בעצם כח המלוכה שלו, ואם כן שוב הרי הוא כיתר העמים שריבוי האורות יכולין להחזירו למוטב… (שם תר"פ)

ולפי האמור יש לומר דזהו ענין שני הגואלים שהיו בימי המן, מרדכי ואסתר, ששני אלה הם לעומת שני הכחות הרעים של עמלק הנ"ל, לעומת כחו הרע להכניס רוחות רעות על ידי כישוף היה עומד כנגדו מרדכי מרי דכיא, שהיה בו ענין קטורת המדחה כחות רעים ועוצר המגפה, כי קטורת היא לשון קישור האורות העליונים, ובמקום רב האור אין שום מציאות לחושך, ולעומת הכח השני של עמלק, שהיה בעזות פנים ולא נכנע, ואדרבא עוד החציף ככלבין דחציפין, ובא להלחם, היפוך מענין כסא מלכות כנ"ל, היתה אסתר על שם אסתהר, שפירש"י ירח, יפה כלבנה… ובסידור האריז"ל כי אסתר גימטריא שושנה, גימטריא אדנ' מלא פחות יו"ד סוד נקודת העצמית, והוא יו"ד דאדנ'. ועיין במעשה רוקח. והנה ידוע כי סיהרא לית לה מגרמה כלום, וכל מדתה היא הכניעה לרצון השי"ת, ובסוד אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה, וידוע גוון ירוק בקדושה מהו. וידוע עוד מענין דוד המלך ע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות שמים, שהיה בכניעה עצומה לרצון השי"ת, וכל ספר תהלים מלא מזה, וכענין זה היתה מדתה של אסתר, והיא שעמדה נגד הכח הרע השני של עמלק כלב חצוף, שבשבילו אין הכסא שלם… (שם תרפ"א)

ר' צדוק:

…וזה טעם לקיחת אחשורוש לאסתר, שהיתה צדיקת גמורה ובעלת רוח הקודש, כדרז"ל (מגילה י"ד) איך נפגמה פגם גדול כזה, והיא רומזת לכנסת ישראל כנודע, ואז בגלות השפע יורד לכנסת ישראל דרך אומות העולם, ואז לצורך בנין בית ב' שהיה הסתלקות הנבואה, ומכל מקום מפורש בפרקי היכלות (פ' כ"ז ופ' כ"ט) כי עיקר רזי תורה לא נגלה אלא בבית ב' וכנודע דאז יסוד תורה שבעל פה מאנשי כנסת הגדולה… וזה טעם בנין בית ב' על ידי מלכי פרס, כמ"ש בברכות ח' בשבח הפרסיים צנועים וכו', שזה היה ניצוץ קדושה שלהם מדת הצניעות… (חלק ב צדקת הצדיק רנו, עמוד קלז)

…ועל ידי זה הכינו אז הרפואה קודם למכה (מגילה י"ג ב') שתבוא אסתר למלך דגם זה כמו ביאת ארמית, וכמ"ש במרדכי דיבמות, דגם על זה קנאים פוגעין, וכ"א בב"ר פ' הנבעלת לגוי קשה לפרוש דגם כן קשורה בו וכו', אבל היא זכתה לקדש עצמה שלא היה לה שום קישור והתחברות, ובעת שהלכה אליו נאמר ותלבש מלכות, ואז"ל (מגילה ט"ו א') שלבשתה רוח הקדש והיתה אז בתכלית תוקף הקדושה, שהוא ההפרשה מכל הנאות עולם הזה הגופני… וכאשר אמרו ז"ל (אסת"ר פ"ב) דאסתר מלכה על קכ"ז מדינה שגם היא נקראת מולכת, אף דהוא מושל גם עליה מכל מקום באותה שעה שהיתה נכנסת שלא ברשות נגד דתי פרס ומדי לבשה היא כח ועוז המלכות שבידה להפר הדת ושלא יבא עליה הוא… ואתחלתא דגאולה ההוא היה בלבישת אסתר הלבוש מלכות לפרוק עול אחשורוש ושיהיה התלבשות המלכות בה, ועד שאז"ל (מגילה ט"ז א') שכשאמרה "איש צר ואויב" וגו' ביקשה לרמז כלפי אחשורוש, שכל כך היתה תקיפה בדעתה ולבה אז שאחשורוש היה כל כך נכנע תחתיה עד שלא היתה יראה לומר כן… ואילו זכו ישראל לזה היתה היא מתקנת כל מה שתלה הכתוב לגנאי על שלמה המע"ה, והיה אז הגאולה שלמה… (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קפא)

חכמה ומוסר:

ומעתה נתחדש לנו ספק, מה היתה כוונת אסתר ע"ה שלא רצתה ללכת לעזור לישראל, עד שהוצרך מרדכי ע"ה לשלוח לה דברים קשים. אולם הענין כך הוא, כי זה כלל גדול בחכמת המוסר, כי כל מה שאדם נוטה אליו בטבע צריך בדיקה ושמירה מאד, אף שהדבר מצוה רבה, ולכן היתה צריכה תמיד להתרחק ולמאס את אחשורוש שלא תגע ברצון (שתבעל לו ברצון), ועל כן היתה נוטה לומר שריווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, והיא ובית אביה ינצלו בזכותה, שבשביל כך נלקחה לבית המלך להציל את בית אביה, אבל לא בשביל להציל את שאר היהודים, כי גם בלעדה ריוח והצלה יעמוד להם ממקום אחר. אבל מרדכי הבין שלא כן הוא. (חלק ב שכו)

מכתב מאליהו:

"ותלבש אסתר מלכות – לבשה רוח הקודש". כשאסתר היתה צריכה להכנס אל אחשורוש ולשעבד אותו לרצונה, התעלתה למדרגת רוח הקודש, וזכתה לגלות את פנימיות כל הענין, ולראות בו אך את רצון ה', ממילא זכתה למלכות האמיתי, ואחשורוש היה עבד לה, ומילא את רצונה. איך התעוררה לעליה זו? היא התבוננה בשרה אמנו ע"ה.

איתא במדרש: יודע ה' ימי תמימים וכו', כשם שהצדיקים תמימים, בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת כ' לחטא… כל ימי שרה היו תמימים בעבודת ה', היא שיעבדה כל רגע מחייה וכל ניצוץ מכחה לעבודת ה', ולא השאירה כלום לשליטת יצר הרע, זוהי מדת המלכות האמיתית.

אסתר הסתכלה בשלמותה של שרה, ואמרה: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. היא ראתה בקכ"ז מדינות רמז לשני חיי שרה התמימות, והבינה שאם תגיע למדת מלכותה של שרה, תזכה למלכות האמיתית על קכ"ז מדינות, וכולם ימלאו את רצונה. (חלק ג עמוד כג)